השלכות "זכות ההמלצה" על חלוקת הנחלה / אביגדור ליבוביץ, עו״ד

הקדמה:

ההשלכות של "זכות ההמלצה" למגרשים בהרחבות של מושבים, שהקנו הורים לאחד הילדים לפני מספר עשורים, מקבלות ביטוי כיום כאשר הורים מבקשים לערוך צוואה ולקבוע הוראות ביחס לחלוקת הזכויות בין הילדים, כאשר יש כוונה להתחשב בזכויות שקיבלו ילדים בחיי ההורים וכן במסגרת דיונים בין יורשים שנותרו עם צוואה ובייחוד כאשר ההורים לא הותירו אחריהם צוואה.

לאור כך שאני פוגש את הדיון על "זכות ההמלצה" בהליכים רבים מול הורים שמבקשים לערוך צוואה ולבצע חלוקה וכן בהליכי גישור כאשר יורשים נותרו ללא צוואה, בחרתי להעמיק את הדיון בנושא זה ולשתף אתכם בסיפור משפחתי שבמרכזו עומדת "זכות ההמלצה" שניתנה למגרש בהרחבה לאחד הילדים ואיימה לפרק את המשפחה כליל.

במקרה עליו נדבר בהרחבה, מדובר בהורים מבוגרים שמצאו את עצמם במרכזה של מלחמה, כאשר ההורים המסכנים הבינו מאוחר מידי, שהכל התחיל אי שם בשנות ה- 90 כאשר הם הקנו את זכות ההמלצה לבת הבכורה וכיום הזכות הזו עומדת במוקד הדיון המשפחתי וגורמת לרעידת אדמה של ממש במשפחה.

מהי "זכות ההמלצה" למגרש בהרחבה:

ההרחבות במושבים החלו בשנות התשעים ומטרתם היתה להביא לצמיחה דמוגרפית על ידי שינויי ייעוד של שטחים חקלאיים למגרשי מגורים שיהוו ההרחבה של המושב, במטרה להשיב את הילדים ולאפשר להם לבנות בתים במושב. החלטות רמ"י שהתחלפו עם השנים קבעו את ההוראות כיצד לבצע הקצאה של מגרשים בהרחבה במושב. המונח "זכות ההמלצה" נולד בהחלטות רמ"י והיה שחקן מרכזי בפסק דין "הקשת המזרחית" שניתן בשנת 2002 והכריז על ביטולה של החלטה 737 לפיה בוצעו הרחבות במושבים באותה עת.

פסק דין הקשת המזרחית קבע, כי לא ניתן לגבות כספים בגין "זכות ההמלצה" ובהתאם לכך נולד המונח "כספים אסורים" שקובע - כי לאגודה אסור לגבות על ידה או באמצעות מי מטעמה, כספים כלשהם בגין הזכות במגרשים, אלא רק דמי פיתוח בהתאם לסכום שאושר על ידי רמ"י.

לאחר בג"ץ הקשת המזרחית והאיסור שהוטל על גביית כספים בגין המגרשים, התחלפו החלטות רמ"י, כאשר המגרשים בהרחבות משווקים כיום במרכז הארץ במכרז פומבי. בפריפריה עדיין משווקים מגרשים כאשר האגודה מעבירה לרמ"י את המומלצים, אך גם במקרה זה, חותמים המומלצים והאגודות על תצהירי רמ"י בהם הם מצהירים, כי לא ניגבו כספים מעבר להוצאות הפיתוח שאושרו על ידי רמ"י או משרד השיכון ככל וניתן סבסוד לפיתוח ודמי היוון עבור המגרשים שמשולמים לרמ"י - מעבר לכך אסור לגבות כספים מכל מין וסוג שהוא וכל סכום שייגבה מעבר לכך וכמובן בניגוד לאמור בתצהירים, מהווה "כספים אסורים" לגבייה (ראה את פסק הדין התקדימי שניתן בעניין אסף כהן ואח' נ' נחלה ואח').

המרת נחלות למגרשים במרכז הארץ - רק במקרה "ייחודי" במסגרתו אגודה עורכת תכנית להמרת נחלות למגרשים עדיין שמורה לאגודה במרכז הארץ הזכות להמליץ על מועמדים מטעמה.

ביום 4.5.2022 פורסם נוהל עבודה חדש שמספרו B37.06 העוסק בהמרת נחלות פנויות למגרשי מגורים וביטול נחלות, הליך שמוסדר בפרק משנה 8.5 לקובץ החלטות המועצה. במקרה זה סוגיית "זכות ההמלצה" רלוונטית בהחלט עבור הורים שמקנים כיום את "זכות ההמלצה" לאחד הילדים. יש לשים לב היטב, כי כיום משולמים דמי היוון מלאים במרכז  הארץ בסך 91% + מע"מ בגין המגרשים, עובדה המשפיעה על תהליך קבלת ההחלטות הן ביחס לאגודות שמבקשות לבצע הליך המרה למגרשים והן ביחס לבעלי הנחלות שממליצים על מועמד מטעמם ובכל הקשור לכדאיות הכלכלית לבצע את תהליך ההמרה וקבלת הזכויות במגרשים.

בטרם ניתן בג"ץ הקשת המזרחית, כאשר הוקצו מגרשים בהרחבה במושב, ההורים בעלי הזכויות בנחלה, המליצו על אחד הילדים לקבל זכות במגרש בהרחבה, בד"כ זה היה הילד הגדול או מי שכבר נישא או מי שהיה לו את הכסף לשלם עבור הוצאות המגרש והוא זה שקיבל את הזכות במגרש ושילם את דמי ההיוון לרמ"י ודמי הפיתוח ובנה בית מגורים על המגרש.

נדגיש, כי כאן מדובר "בבטן רכה" או אולי "בתיבת פנדורה" כזו שההורים חוששים מלפתוח אותה או כזו שכלל לא היה ידוע להורים שהיא "פצצה מתקתקת" שמחכה אי שם בפינה לדיון המשפחתי על חלוקת הנחלה.

כעת, בשלב הדיון המשפחתי על חלוקת הנחלה במסגרת עריכת צוואה או בעת החלוקה בין היורשים, עולה השאלה - כיצד נתחשב ב"זכות ההמלצה" למגרש בהרחבה שקיבל אחד הילדים לפני כשלושים שנה, כאשר נכון להיום, במועד ביצוע החלוקה או עריכת הצוואה, שווי הבית שנבנה על המגרש שמקורו ב"זכות ההמלצה" שניתנה על ידי ההורים, מגיע למיליוני ₪?

ההטבה שניתנה לילד שבנה את הבית בהרחבה יצרה עבורו יתרון כלכלי משמעותי ביחס לילדים האחרים שלא זכו לקבל את זכות ההמלצה וכאן מתחיל להיווצר קרע שמקורו בקנאה, כאשר עולות טענות מצד היורשים ל"צדק חלוקתי".

חשוב להבהיר בשלב זה, כי ברור שלא כל מקרה דומה למשנהו. יש מקרים בהם הילד קיבל מגרש לאחר שההורים נשאו בתשלום דמי ההיוון והפיתוח, יש מקרים שההורים נשאו בחלק מהתשלומים וברוב המקרים הילד שילם את כל התשלומים ואף נשא בעלויות המשכנתא במהלך שנים רבות. במועד שבו נוצרה ההזדמנות לקבל את המגרש, פעמים רבות הילדים היו קטנים והבכור קיבל את הזכות למגרש, כאשר אף אחד מבני המשפחה לא דמיין סיטואציה שבה מישהו יעלה טענה ביחס למגרש או יתהה למה ילד אחד קיבל ואחר לא!

"זכות ההמלצה" ברוב המקרים, ניתנה פעם אחת ובהרבה מקרים כלל לא נוצלה נוכח חוסר במשאבים ומצב זה הביא לבכי לדורות בגלל עליית שווי ערך של מאות אחוזים. פעמים רבות כאשר אחד הילדים קיבל את הזכות, הוא עשה זאת תוך ליקוט של כספים מהגורן ומהיקב, בכדי להרים את הפרוייקט ולא להפסיד את הזכויות במגרש.

בדיון על הצוואה עם ההורים או עם היורשים לאחר שההורים הלכו לעולמם ככל ולא נותרה צוואה - נשאלת השאלה - האם צריך להתחשב ב"זכות ההמלצה"?

התשובה לכך היא ברורה - כי יש להתחשב בשווי "זכות ההמלצה", שיצרה יתרון כלכלי משמעותי עבור הילד שקיבל את הזכויות במגרש בהרחבה, על פני הילדים האחרים!

קיימים מקרים בהם, כאשר נוצרה "ההזדמנות" יותר מילד אחד ביקש לקבל את הזכויות במגרש בהרחבה, אך ההסכמה המשפחתית היתה כי אחד מהם יקבל והשני יבנה בית שני בנחלה. בחלוף השנים הילד שבנה בית בנחלה של ההורים לא יצר לעצמו כל יתרון כלכלי אלא להיפך הוא השקיע את הכספים בנחלת ההורים והבית לא רשום על שמו בעוד הילד שבנה בית בהרחבה אוחז כיום בנכס שהשווי שלו במונחי נטו שווה לנחלה ואילו זה שבנה בנחלה צריך לשלם כעת סכומים ניכרים בכדי לפצל את המגרש!

כיצד נבחן את השווי הכלכלי של זכות ההמלצה?

לאחר שקבענו כי יש להתחשב בעת עריכת צוואה ובחלוקת העיזבון, בשווי הכלכלי של "זכות ההמלצה", נסביר כעת כיצד אנו קובעים את השווי של "זכות ההמלצה" ובכדי שנוכל להבין את הדרך לקביעת השווי, אנו נדרשים להבין, "מהי הזכות הכלכלית שמגלמת זכות ההמלצה?"

"זכות ההמלצה" נולדה נוכח העובדה כי ההורים הם בעלי הזכויות בנחלה ובהתאם לכך הם יכלו להמליץ על מועמד מטעמם לקבל את המגרש בהרחבה. "ההמלצה" של ההורים על אחד הילדים היא למעשה "מתנה" שההורים העניקו לאחד מהם, עליה נדרש היה לדווח לרשות המיסים ולשלם מס רכישה בסך של 1/3 ממס הרכישה הרגיל. רשות המיסים קבעה את השווי של "זכות ההמלצה" שהיא בפועל "זכות לקבל זכות" ובהתאם לכך שולם מס הרכישה. הילד "המומלץ" שקיבל את הזכויות במגרש, הפקיד בידי האגודה את "דמי הפיתוח" עבור תשתיות ציבוריות כפי שאושרו על ידי רמ"י, שילם דמי היוון עבור המגרש לרמ"י וכן מס רכישה עבור דמי ההיוון, קיבל היתר בניה ובנה את הבית, במקרים רבים מכספי משכנתא ששולמה על ידו במהלך השנים.

חוו"ד שמאי - במהלך  הדיון על עריכת  הצוואה עם ההורים או בעת ביצוע החלוקה בין היורשים, בין יתר הבדיקות, נבצע בדיקה כלכלית באמצעות שמאי שיבחן את שווי הנחלה המלאה ברוטו ונטו, את שווי הנחלה המפוצלת (לאחר פיצול מגרש אחד או שני מגרשים) ברוטו ונטו (ככל ויש להורים כוונה לבצע פיצול של מגרשים, שווי מגרש מפוצל פנוי או מבונה ואת שווי "זכות ההמלצה" שקיבל אחד הילדים על מנת לקזז את השווי מחלקו בעיזבון.

"קרן איזון"

השמאי יערוך "טבלת איזון" ויקבע, מי היורש ש"זכאי" מקרן האיזון ומי היורש ש"חייב" לקרן האיזון בהתחשב גם בזכויות שכל ילד קיבל בחיי ההורים ("זכות המלצה", כספים, דירה וכו'), בהתאם לרצון ההורים. החלוקה בין היורשים תתבצע בהתאם לשווי "נטו" של כל אחד מהכנסים. לאחר שייקבע השווי של כל נכס בנפרד, נבצע חיבור של השווי של כל הנכסים יחדיו ונחלק את הסכום שנקבל למספר היורשים ונבצע הפחתה של השווי שקיבלו ילדים בחיי ההורים.

לאחר שהבהרנו כי יש להתחשב בשווי "זכות ההמלצה" במסגרת החלוקה של הזכויות בין הילדים נבהיר מהו השווי אותו יש לקחת בחשבון במסגרת עריכת החלוקה הכלכלית -

זו נקודת "הרתיחה" במסגרת הדיונים המשפחתיים על חלוקה הזכויות בין הילדים. לאור העובדה כי שווי הנכס הגמור (מגרש ועליו בית מגורים) מגיע כיום לסכומים גבוהים ביותר, הילדים שלא קיבלו את זכות ההמלצה ופעמים רבות אין בבעלותם נכס או שמשלמים משכנתא על דירת מגורים או שנמצאים במצב כלכלי נחות מזה שנמצא בו הילד שכיום הוא בעל הזכויות בבית בהרחבה - טוענים כי הילד שקיבל את זכות המלצה, קיבל את חלקו במסגרת חלוקת העיזבון ואין להקנות לו זכות נוספת בנחלה.

אסביר בנקודה זו - כי ברוב המקרים הנכס העיקרי שההורים מותירים אחריהם היא הנחלה המשפחתית. במקרים בהם להורים יש נכסים נוספים וכספים ניתן לפתור ביתר קלות את "הבעיה" שנוצרה אצל הילדים האחרים באמצעות פיצוי מנכסים אחרים. ברשימה זו נבקש להתייחס ל"אב הטיפוס" לפיו ההורים יורישו את הנחלה המשפחתית שהיא הנכס העיקרי ומבקשים לבצע חלוקה שווה באמצעות חלוקת הנחלה בין הילדים.

לפיכך, המקרה "הקלאסי" של זכות ההמלצה הוא שהילד שקיבל את הזכויות לפני עשרות שנים, שילם עבור המגרש את דמי ההיוון, מס רכישה, פיתוח תשתיות, עלויות בניה, משכנתא וכו'.

כעת נבקש להתחשב בשווי הכלכלי של זכות ההמלצה ולהפחית את השווי של זכות ההמלצה כפי שהיא שווה כיום, מחלקו של הילד שקיבל את זכות ההמלצה. כלומר, לא נפחית את השווי של המגרש בהתאם לערכו כיום וכן לא נפחית את שווי הבית בהתאם לערכו כיום – אלא נבקש מהשמאי שיבחן מהו השווי כיום של זכות ההמלצה למגרש כאשר הילד שקיבל את הזכות שילם את כל התשלומים על מנת לקבל את הזכויות במגרש.

בטרם נכנס לסיפור שלנו, אציין שאלה נוספת שעולה גם היא במקרים רבים - כיצד נתייחס לזכות ההמלצה כאשר הילד שקיבלה מכר את המגרש או את הבית שנבנה על ידו והשיא רווחים בגין המכירה?

כלומר, הילדים האחרים טוענים, כי הילד שקיבל את זכות ההמלצה מכר את הנכס שהיא "ייצרה" עבורו (מגרש או בית) ובאמצעות הכספים רכש נכס אחר והתקדם כלכלית, בעוד שהם לא קיבלו דבר מההורים ונדרשו להתמודד לבדם במהלך השנים ולרכוש נכסים ולשלם משכנתאות.

בנקודה הזו הדיון המשפחתי הופך להיות מאוד טעון רגשית ובטרם נגשנו "לטפל" באיזון הכלכלי בין הילדים. המצב הופך להיות הרבה יותר מורכב כאשר הדיון מתרחש בחיי ההורים, ברוב המקרים הם כבר מבוגרים וכעת הם נדרשים להתמודד עם "קנאה" בין הילדים, שרובם נשואים, בני הזוג "מעורבים" בדיונים ועוד מעגלים של "יודעי דבר" ו"יועצים" שכלל לא הוזמנו ולמרות זאת חשוב להם לומר את דעתם ובכך הם "תורמים" רבות להעמקת הקרע המשפחתי.

אבהיר היטב את התשובה לשאלה שהעליתי לעיל - הילד שקיבל את זכות ההמלצה שילם כספים מהון עצמי על מנת "לייצר" עבורו את הנכס (מגרש או בית). גם אם הוא מכר את הנכס או שהנכס קיים ברשותו, אין לכך כל השפעה ביחס לאיזון הכלכלי בין היורשים שכפי שהבהרתי לעיל - נתחשב בשווי זכות ההמלצה נכון להיום ונפחית אותה מחלקו של הילד שקיבל את הזכות.

הורים שמדירים את הילד שקיבל את זכות ההמלצה מהחלוקה של העיזבון, בטענה כי הוא קיבל את חלקו, מבלי לבחון את השווי הכלכלי של זכות ההמלצה למול הזכויות שמקבלים הילדים האחרים מחלקם בנחלה - גורמים לעוול לילד שקיבל את זכות ההמלצה, יוצרים קרע משפחתי רב שנים ורב דורי וברשימה זו המטרה היא לשנות את דרך החשיבה בכדי להביא לדיון משפחתי שיוכל להותיר את הנחלה והמשפחה לדורות.

שאלה אחרונה שאני רוצה להעלות בטרם אספר את הסיפור היא - כיצד נתייחס למצב שבו אחד הילדים בנה בית בנחלה ומתגורר בנחלה לצד ההורים שנים רבות ואחד הילדים קיבל את זכות ההמלצה, אחד הילדים עומד לקבל מגרש שלישי שיפוצל מהנחלה ואחד הילדים יקבל פיצוי כספי?

כלומר, האם נתחשב בשווי ערך של הזכות שקיבל הילד שמתגורר בנחלה של ההורים ובנה בית מבלי לשלם עבור הקרקע או שנתחשב רק בזכות ההמלצה שקיבל הילד שבנה בית בהרחבה?

השאלות שאני מציף לעיל עולות תדיר בהליכי גישור והן מציפות משקעים של שנים רבות, שלעיתים לא היו מוכרים כלל להורים ואף לא הועלו על ידי הילדים במהלך השנים נוכח הכבוד להורים. עם חלוף השנים ולאור עליית מחירי הנכסים והתרחקות החלום על בית בכפר עבור ילדים רבים שגדלו בנחלות, ילדים שלא קיבלו זכות המלצה או שלא בנו בית בנחלה של ההורים, שוכרים דירה וקורסים תחת נטל ההוצאות בזמן שאין בבעלותם נכס. ילדים אלה שנישאים ומקימים משפחות מוציאים את הראש מההישרדות היומיומית ורואים שהם נמצאים בפער כלכלי אדיר מול האח שנה בית בנחלה או בית בהרחבה. מצב זה מציף רגשות קנאה ותחרות שמביאים עימם תחושות של כעס שמופנה ברוב המקרים כלפי ההורים בטענות של אפליה וחוסר איזון. בני ובנות הזוג של הילדים הרבה פעמים "מסייעים" ללבות את אש המערכה והתוצאה היא משפחה במלחמה כאשר בתווך עומדים ההורים המבוגרים שבאו לברך ויצאו מקללים.

כעת אנו נדרשים להתמודד עם השאלות שהעליתי לעיל. שאלות אלו עומדות בראש סדר היום כאשר אני עורך דיונים משפחתיים והליכי גישור. ניתן לזהות מיד בתחילת הדיונים את מוקדי האש והיכן נידרש לעבודה רגשית בכדי לפתוח את הלב של מי שנמצא בדיון, בדרך לפתרון המיוחל. מצבים שנראים בפגישה הראשונה כאבודים ולא ניתנים לפתרון, הם אלו שבהרבה מקרים יפתרו באופן שלא ניתן היה לצפות אותו ולכן אסור להתייאש.

האם ניתן לבצע חלוקה שווה בכל מקרה?

בכדי לפתור מאבק משפחתי שנוצר מרגשות של "קנאה" אנו חייבים להבין שדיון על חלוקה בין ילדים - ולמרות שההורים רוצים שהכל יהיה "שווה בשווה" - זה לא "עסק" או מקום לתגרנות כמו בשוק. לעולם לא נוכל לבצע חלוקה שווה ומדויקת בין הילדים שכן במהלך החיים של המשפחה נוצרו נסיבות שהביאו לכך שילד בנה בנחלה או פיצל מגרש או קיבל את זכות ההמלצה או קיבל סיוע מההורים וייתכן שכאשר בוחנים את החלוקה במבט על, נראה שאחד הילדים קיבל כביכול "יותר" מהאחרים. חשוב להבין, זה לא נכון ולא אפשרי, לבחון את השווי הכלכלי של כל מרכיב ומרכיב שניתן למי מהילדים במהלך החיים. לא ניתן לבחון עד הסוף את שווי הזכות הכלכלית שילד קיבל כאשר הוא בנה בית בנחלה ולא שילם עבור המגרש. לעיתים הילד שבנה בנחלה סייע להורים בעבודה בנחלה או טיפל בהם או שהם ביקשו שהוא יבנה בכדי לא להיות בודדים או שהוא ביקש לבנות והאחרים כלל לא רצו או סיבות רבות ומגוונות אחרות שלא ניתן
ל"כמת" אותן מבחינה כלכלית, כי במקרה זה מדובר במשפחה ולא בעסק משפחתי!

סיפור מהחיים:

פגשתי את אהוד וזיוה בעלי נחלה בני 85. אהוד חקלאי בכל רמ"ח אבריו, עדיין מתעורר בארבע בבוקר ונוסע על הטרקטור בין הפרדסים בכדי לשמור על החיות והחיוניות. "הוא לא מוותר על הטרקטור" מסבירה לי זיוה כאשר אני מנסה להבין את הסיפור המשפחתי. שניהם רהוטים מסבירים היטב את מערכת היחסים בין ארבעת הילדים ואת "הצרה" אליה הם נקלעו כאשר נפתח הדיון על הצוואה שהם מבקשים לערוך.

אהוד מסביר: "שלושת הבנות לא מדברות עם דורית. חלפו כבר שלוש שנים מאז שהכל נפתח ועד היום אין קשר. אנחנו לא יכולים לשאת את זה יותר, אין מפגשים משפחתיים והכל מתפרק לנו מול העיניים. כל מה שבנינו במהלך כל חיינו יורד לטמיון בגלל הנחלה".

הקושי נראה על פניו של אהוד כשהוא מדבר, זיוה מביטה בו בהערכה, אני יכול לחוש את מערכת היחסים ואת הכבוד שזיוה רוחשת לו, נראה כמו מושא לקנאה אחרי שנים רבות של זוגיות.

אהוד ממשיך:   

"עשינו טעות אחת שגרמה לכל הסבל הזה. רצינו לשתף את הבנות בתוכניות, כינסנו אותן ללא בני הזוג שלהן והסברנו להן איך אנחנו רוצים לחלק את הנחלה. במפגש אף אחת לא אמרה דבר, הן רק שמעו והנהנו בראש ואפילו אמרו לנו שנעשה מה שנראה לנו נכון. הפגישה היתה קצרה, אחרי שהן הלכו זיוה אמרה לי שנראה לה שמשהו לא כשורה עם הבנות, היא הרגישה שמשהו הולך לקרות והיא צדקה בהחלט". אהוד מביט בזיוה ואני כבר רואה שהיא מתחילה לבכות, אהוד מחזיק לה את היד ומתנשם בכבדות, אני חש את העומס הרגשי שההורים המסכנים האלה סוחבים כבר כמה שנים.... .

"תן לי להסביר" זיוה מבקשת ואהוד מאפשר לה לדבר: "כשהבנות גדלו לא היה לנו כסף לעזור להן, הן עבדו ולמדו והגיעו למקומות נפלאים בזכות עצמן, הן ראו את אהוד כל השנים עובד בחקלאות מבוקר עד לילה ולא העזו לבקש כלום, הן אמרו תודה על כל מה שקיבלו ולאחר השירות הצבאי כל אחת מצאה את מקומה בעולם. דורית הבכורה התחתנה ראשונה ובאותה עת ניתן היה לקבל זכות למגרש בהרחבה, הבנות היו צעירות ולאף אחת כלל לא היה אכפת שדורית מקבלת את הזכות למגרש. לנו לא היתה אפשרות לעזור לה עם ההוצאות עבור המגרש ודורית לקחה הלוואות וגייסה כספים ושילמה סכומים גדולים בכדי לקבל את המגרש. שמחנו מאוד שדורית הצליחה לגייס את הכספים ובנתה בית בכוחות עצמה. אנחנו לא נתנו לה כל סיוע כספי לבניה או למגרש. אחרי הפגישה עם הבנות שבה סיפרנו להן שאנחנו רוצים לערוך צוואה, קיבלתי טלפונים משלושת הבנות שאמרו לי שהן חושבות שדורית לא צריכה לקבל חלק מהנחלה. בהתחלה לא הבנתי למה הן מתכוונות והן הסבירו כל אחת בתורה שלדורית יש בית ששווה כיום כארבעה מיליון ₪ ואין סיבה שהיא תקבל חלק מהנחלה. הסברתי להן שדורית שילמה הכל בעצמה אבל הן חזרו ואמרו שהיא קיבלה את חלקה והיא לא זכאית לקבל חלק בנחלה. שתיים הסבירו שאין להן כלל נכס ולדורית יש נכס ששווה מיליונים כי היא קיבלה את המתנה מההורים לפני שנים. ככל שהזמן חלף ראינו שהן כועסות, הן הפסיקו לדבר עם דורית וגם איתנו הן מתראות הרבה פחות. אין מפגשים משפחתיים היום בכלל, שיחות הטלפון קצרות וטכניות ובכל שיחה הן חוזרות על כך שהן כועסות עלינו על כך שאנחנו לא מוכנים להתחייב שדורית לא תקבל חלק מהנחלה".

זיוה דיברה ארוכות וגם לה כמו לאהוד קשה לדבר. אפשר לזהות בדבריה שהיא לא מבינה איך הם נפלו לתוך המלכודת הזו של זכות ההמלצה. משהו שקרה לפני עשרות שנים פתאום מוטח להם בפרצוף ואין להם כל מושג איך להתמודד עם המצב הזה.

אהוד ממשיך:

"אנחנו שבורים מהמצב הזה. דורית שוחחה איתנו על כך פעמים רבות והסבירה שהיא שילמה את כל הכספים במהלך כל השנים. בשלב כלשהו לאחר שבדקנו עם איש מקצוע אמרנו לה שאולי הבנות צודקות והיא כבר קיבלה את חלקה. זו היתה שיחה דרמטית וקשה שאני לא אוכל לשכוח. דורית פרצה בבכי קורע לב, היא ניסתה להסביר לנו בכל דרך שיש כאן טעות, שלא יכול להיות שנדיר אותה מהנחלה כי היא קיבלה זכות למגרש לפני שנים רבות עליה היא שילמה כל השנים ושמבחינה כלכלית זה לא נכון לנשל אותה מהנחלה, אבל אנחנו היינו מבולבלים ולא ידענו איך להתמודד והסברנו לה שאנחנו מאבדים את הבנות והיא נשברה מזה, היא לא מדברת איתנו כבר תקופה ארוכה, אנחנו מתקשרים אליה והיא עונה, אבל השיחות טעונות מאוד ובכל פעם היא חוזרת על כך שהיא פגועה מאוד מאיתנו והשיחה מסתיימת בבכי של זיוה ודורית. המצב הזה לא יכול להמשיך, אנחנו שבורים וגמורים מהמצב הזה וחייבים לקבל עזרה אין לנו מושג איך להתמודד עם המכה הזו שנפלה עלינו".

בשלב הזה אהוד וזיוה פרקו את כל המטענים, הם סיפרו את הסיפור וראיתי שזה כבר מעבר לכוחות שלהם. הם שיוועו לעזרה, הם לא הצליחו להבין איך בגילם המופלג הבנות הגיעו למצב שהן לא מדברות איתם ולא ביניהן, הנכדים גם בקושי מגיעים, אין מפגשים משפחתיים וכל מה שהם בנו בשתי ידיים קורס במקום שבשלב הזה הם יהנו מיציר כפיהם.

הסברתי לאהוד וזיוה מהי זכות ההמלצה וכיצד בוחנים את השווי של זכות ההמלצה לצורך עריכת צוואה ובמסגרת חלוקת הנכסים בין הילדים. הסברתי להם שכמובן שצריך להתחשב בשווי של זכות ההמלצה, אבל לאור כך שדורית שילמה את כל הכספים עבור המגרש, לא נוכל לקזז את השווי של המגרש או של הבית אלא את השווי של "המתנה" שהם נתנו לה לפני שלושים שנה. אהוד וזיוה גמעו כל מילה שנאמרה בחדר, אני לא יכול לומר שהם הבינו כל מילה אבל ראיתי שהם מרגישים שיש אפשרות להסביר לבנות את החלוקה הכלכלית בכדי לנסות לשכנע אותן שהמצב אליו הם הגיעו מקורו בטעות שניתן לתקנה.

לאחר שאהוד וזיוה הבינו שניתן להסביר את החלוקה ואת ההתייחסות לזכות ההמלצה ביקשתי מהם לאפשר לי להיפגש עם שלושת הבנות והם כמובן הסכימו. קבענו שהפגישה תהיה ללא נוכחות ההורים בכדי שאוכל לקיים דיון פתוח עם הבנות ללא עיכובים שמקורם בהורים.

הפגישה עם שלושת הבנות:   

פגשתי את שלושת הבנות של אהוד וזיוה. המטרה שהצבנו לפגישה היתה להסביר לבנות את המהות של זכות ההמלצה. בכדי שאוכל להגיע למצב שבו הן יסכימו לשמוע הסברים שנשמעים טכניים בכל הקשור לזכות ההמלצה, הייתי צריך בשלב ראשון להכיר אותן ולהבין את מערכת היחסים בין ארבעת הבנות שגדלו בבית אחד. ההורים נתנו לי חומר רקע על הבנות בכדי שאוכל למצוא את "המתלים" בנפש שלהן שיסייעו לי להגיע למטרה ואני הייתי מוכן לפגישה אבל ידעתי שכמו בכל סיפור, צריך למצוא את השורש של הבעיה שברוב המקרים כלל לא קשורה למה שאנו רואים על פני השטח.

רעות בת הזקונים פתחה את הדיון: "לפני שתתחיל חשוב לנו להבהיר שהתייעצנו לפני שבאנו לכאן ואנו יודעות היטב מה אנו רוצות". רעות מדברת במהירות ובאסרטיביות נראה שהיא מוכנה אלי קרב, יש לה אג'נדה והיא רק חיכתה שתהיה לה במה בכדי לדבר... .

"אשמח לשמוע מה המידע שיש לכן", אמרתי ואפשרתי לרעות להמשיך:     

"דורית אחותנו הבכורה קיבלה לפני כשלושים שנה את הזכות מההורים לבנות בית בהרחבה, הבית שלה שווה כיום כארבעה מיליון ₪, ההורים רוצים לערוך צוואה ואנחנו דורשות שדורית לא תקבל זכות בנחלה".  

רעות סיכמה את הדברים בקצרה ובאופן ממצה. היה לי ברור שאלו הדברים שהיא תאמר אבל חיפשתי משהו שיסייע לי להתקדם מעבר לפרטים הטכניים.  

"בת כמה היית כשדורית קיבלה את הזכות למגרש?" שאלתי את רעות.       

"אני הצעירה מבין הבנות, ההבדל ביני לבין דורית הוא 15 שנים כשהיא התחתנה וקיבלה את הזכות למגרש אני הייתי בת עשר".

"כלומר, אף אחת מכן לא היתה יכולה לקבל הזכות למגרש ואני מניח שלא היתה מעוניינת". שלושתן השיבו בחיוב.

"איך היתה מערכת היחסים ביניכן בתקופה שבה  דורית קיבלה את הזכות למגרש?" שאלתי.

"היו לנו יחסים מצוינים" הסבירה אביטל האחות השלישית, מאוד התרגשנו כשדורית בנתה את הבית במושב, זה היה אחרי החתונה שלה, היינו ילדות, שמחנו שדורית ובעלה גרו במושב, יכולנו להיפגש לעיתים קרובות וההורים היו מאושרים. אבל מה זה קשור למצב היום, אתה יכול לראות שיש לה בית ששווה ארבעה מיליון ₪ ולנו אין כלום, המצב הזה לא הגיוני זה ולא מאוזן ולכן לא יכול להיות שהיא תקבל גם חלק מהנחלה".

"יופי, הבנתי את הדברים", אמרתי "כעת אנסה להסביר לכן מהי הזכות שדורית קיבלה".

"בואו נדמיין לרגע את התקופה שבה דורית קיבלה את המגרש כאשר אתן הייתן צעירות ודורית אחרי חתונה. מדובר בזוג צעיר בתחילת החיים, הם היו צריכים לגייס כספים רבים כולל ממשכנתא בכדי לשלם עבור המגרש, לאחר מכן הם בנו את הבית ושילמו את המשכנתא במשך כל השנים כולל הוצאות לגני ילדים והוצאות שוטפות, שניהם היו במהלך הלימודים והרוויחו משכורות נמוכות, הם חיו בצמצום במהלך שנים רבות בגלל הבית הזה והיום יש להם בית ללא משכנתא".   

"כעת בואו נראה מה יש לכל אחת מכן", פניתי אליהן וכל אחת הסבירה לי את מצבה. לשתיים מהבנות אין נכס ולסיגל שהיא הבת השניה אחרי דורית, יש דירה ללא משכנתא. שתי הבנות אביטל ורעות הסבירו שהן לא רכשו נכס כי הן לא רוצות משכנתא והן העדיפו להשתמש בכסף בכדי "להנות מהחיים" במקום "להשתעבד" למשכנתא.

"תשימו לב, דורית חיה במשך עשרות שנים תחת נטל משכנתא, לא נסעה לחופשות, לא יכלה להקנות לילדים מותרות, חיה בצמצום היא לא יכלה להרשות לעצמה כלום מעבר לחיים השוטפים, בזמן שאתן חייתן במשך שנים ברווחה ללא משכנתא, זו היתה הבחירה שלכן לחיות ולא לרכוש נכס ואילו דורית בחרה לעצור את החיים ולשלם משכנתא כבדה במשך שנים רבות, אי אפשר שלא להתייחס לעובדה הזו".

כאשר סיימתי להסביר את הדברים, רעות פנתה אלי בטון שונה מזה שבו היא התחילה ואמרה: "אתה יכול לומר לנו לאן אתה חותר? מה אתה רוצה לומר לגבי הזכות שדורית קיבלה?"

כאן התרחש המפנה בפגישה, הבנתי שיש פתח שאפשר להכנס אליו ולהרחיב את הדיון ולנסות להסביר את המהות של זכות ההמלצה וכך עשיתי, הסברתי להן מהי זכות ההמלצה, כאשר הרחבתי והעמקתי ביחס לשווי הכלכלי של ה"מתנה" שדורית קיבלה מההורים. בטרם הפגישה עם הבנות קיבלתי שומה שבחנה את השווי של הנחלה ברוטו ונטו ואת השווי של זכות ההמלצה ובשלב זה הוצאתי את השומה וניתחתי אותה עבור הבנות.  

ניתוח כלכלי של החלוקה המשפחתית:   

שווי נחלה מלאה ברוטו – 11,000,000 ₪

דמי רכישה ודמי הסכמה – 3,800,000 ₪  

מס רכישה על דמי רכישה – 230,000 ₪

מס שבח – 1,000,000 ₪

היטל השבחה – 400,000 ₪

שווי נחלה נטו – 5,570,000 ₪.

שווי 1/4 – 1,392,500 ₪.

שווי זכות ההמלצה – 800,000 ₪

שווי החלק של דורית – 1,392,500 – 800,000 ₪ = 592,500 ₪

שווי החלק של שלושת הבנות לאחר הפחתת החלק של דורית – 1,659,166 ₪

הבנות צפו בניתוח הכלכלי ובסיום התהליך ראיתי על פניהן פליאה, הן לא הבינו כלל שזכות ההמלצה היא "זכות" ולא נכס שדורית קיבלה מההורים. הבנות הבינו את דרך החישוב של שווי זכות ההמלצה ואת החישוב של היתרה לאחר קיזוז זכות ההמלצה מחלקה של דורית. וכאשר כל זה קרה, ניתן היה להבחין שהמבטים השתנו, הן נראו פחות לוחמניות בייחוד רעות שהגיעה חמושה במידע שגוי שיצר אווירה טעונה בין הבנות להורים. הפגישה ארכה עוד שעה לאחר שהסברתי את החלוקה, למרות שהן התרככו היה להן קשה לרדת מהעץ, אבל כאן גייסתי את ההורים המבוגרים וסיפרתי להן מה עברתי עם ההורים ובאיזה מצב קשה הם נמצאים. העמדתי אותן מול המספרים ומול מערכת היחסים והעבר של המשפחה, הדגשתי בייחוד את השבר הנפשי שבו ההורים מצויים לאור המצב ואת הציפייה שלהם שהכל יסתדר ושהבנות יחזרו להיות בקשר, השיחה היתה בשלב זה מאוד רגשית ובין הדמעות שזלגו גיליתי בנות רגישות שהסכימו לשבור את החומה ולפתוח את הלב ולחבר את המשפחה.

לאחר שיחה מאוד מרגשת שקיימתי עם ההורים במהלכה הם פרצו בקריאות שמחה והתרגשו, ערכתי פגישה עם ההורים וארבעת הבנות. זו היתה פגישה מרגשת ומאוד משמחת. הסברתי לכולם את החלוקה והיה נראה שכולם קיבלו את הפתרון בהבנה. אבל היה חסר לי עוד משהו בפגישה  הזו, רציתי להוציא אותם לא רק עם פתרון אלא עם חיבור. שלא נסיים עם חלוקה של עיזבון שעדיין לא בא אל העולם, אלא נשתול זרעים דורות הבאים, שיהיה קשר, שהנחלה תחבר אותם ולא תפריד.

ביקשתי מכל אחת שתשתף את הנוכחים בתחושה שלה, בהתחלה לא היה קל להן לדבר. דורית פתחה את הדיון וסיפרה אילו שנים קשות היא עברה, כמה לילות שהיא לא ישנה ואיך שהיא הרגישה שהיא מאבדת את המשפחה. היא דיברה ברגישות והעיניים של כולם לא חסכו דמעות. אחריה דיברו הבנות כל אחת בתורה ואחרונים דיברו ההורים, זיוה התרגשה והיה לה מאוד קשה לדבר ואהוד סיכם את הדיון. הוא סיפר על המשפחה שנספתה בשואה ועל אביו שהיה לוחם בפרטיזנים, הוא ריגש את כולנו כאשר הוא סיכם ואמר: "אבא שלי רצה שאקים משפחה במדינת ישראל, שהדורות ימשיכו ושידעו שהמאבק לא היה לחינם, שמותם של גיבורים היה בכדי לשמור על החיים ושלעולם נזכור שהמשפחה היא לא מובן מאליו והיא מעל הכל. היום אני רואה עד כמה הוא צדק, תודה לכן בנות על הרגע הזה, שהוא המאושר בחיי". אהוד סיכם כשדמעות בעיניו.... .

זה הסיפור על "זכות ההמלצה" שיכול לסייע לכם לא למעוד במקומות בהם נפלו משפחות רבות. כל סיפור משפחתי מאגד בתוכו עובדות שונות ורקע אחר, אבל מה שאנו חייבים להבין בכדי לא להגיע למצב שבו המשפחה שלנו תתפרק בעת הדיון על החלוקה, שהמציאות המשפחתית, הכלכלית, המיסויית והמשפטית כיום שונה בתכלית מזו שהיתה לפני שלושים שנה ואפילו לפני חמש שנים ובהתאם לכך לערוך את הדיון על "הפרוייקט המשפחתי" תוך הבנה של הפרטים לעומק ומהן ההשלכות של  החלוקה שישפיעו על עתיד המשפחה.