לסוגיית זכויות התכנון והבניה השפעה רבהעל נושא הורשת המשק החקלאי. ידועה ומוכרת לנו מדיניות "אחדות הנחלה", אשר מטרתה לשמר את היחידה החקלאית כשלמות אחת. הטעמים לכך רבים ובין יתר הטעמים, הרצון למצות את הפוטנציאל המשקי כולו ולמנוע את חלוקתה בין מספר גורמים, באופן העלול לפגוע באופן משמעותי בתועלת הכלכלית העשויה לצמוח ממנה. ואולם, על אף שהדבר מורכב ולא שכיח במיוחד, פעמים שאפשרות פיצול הנחלה תביא לפתרון סכסוך ופעמים שבעל הנחלה בוחר בו מיוזמתו, משיקולים שונים. הסיפור המובא בפסק הדין ממחיש עד כמה אין מדובר בהליך פשוט ואף יותר מכך, כאשר מדובר במחלוקת בין יורשים על הזכויות במשק החקלאי. מה יקרה במצב בו בית המשפט קבע כי יש לפצל את הנחלה אך, לכאורה, הדבר אינו אפשרי? להלן תמצית פסק הדין, אשר ממחיש את ההכרח להגיע להסכמים ופסקי דין בני-יישום.
רקע עובדתי
חגי (שם בדוי) ומשה (שם בדוי) הם אחים, בני מושב. משה בנה בית במשק ההורים עוד בחייהם. בשנת 2006 נפטרה אימם המנוחה והותירה אחריה צוואה בה ציוותה את כל רכושה לרבות זכויותיה במשק חקלאי לבנה חגי, התובע. משה, הוא הנתבע, חשש כי הזכויות בבית אשר בנה בשטח המשק יופקעו ממנו, ולכן הגיש התנגדות לקיום הצוואה וטען כי מונה לבן ממשיך,וכן כי הוא נושא בתשלומי המשכנתא הרובצת על הנחלה. לאחר דיונים וניהול הליכים במשך כשנתיים, הגיעו האחים להסכמה כי יינתן צו קיום צוואת המנוחה, אך צו זה לא יכלול את הזכויות במשק אלא שיתאפשר לכל אחד מהם לטעון בהמשך, בהליך נפרד, לזכויותיו במשק. בית המשפט נתן להסכם תוקף של פסק דין. לאחר כשנה, פנה משה לביהמ"ש והגיש תביעה להכרה במינויו כבן ממשיך במשק או לקבלת חלקו במשק, לכל הפחות. מנגד, ניגש חגי והגיש תביעה להכרה בזכויותיו הבלעדיות במשק, בהתאם לצוואה. גם כאן הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו ביטוי בפסק הדין שנתן בית המשפט, במסגרתו נקבע כי הזכויות במשק יועברו לבעלות חגי והבית שבנה משה במשק, בשטח של כ-500 מ', יפוצל מהמשק. לאחר מכן יימכר המשק לצד שלישי ומתוך התמורה יקבל משה 37.5% וחגי יקבל 62.5%. האחים פנו לרמ"י (רשות מקרקעי ישראל) ולמוסדות התכנון לשם ביצוע פיצול הנחלה. רמ"י אישרה את ביצוע הפיצול אך נדרשה לאישור הוועדה לתכנון ובניה. לדאבונם, הודיעה הוועדה כי הדבר לא ניתן לביצוע בדרך של תשריט חלוקה, אלא שעליהם לפנות להליך תכנוני אחר הכולל שינוי תב"ע, כגון ע"י אישור תכנית מתאר מקומית או תכנית מפורטת שתכלול הוראות איחוד וחלוקה, אך אלה הם בסמכותה של הוועדה מחוזית. חגי לא קיבל את עמדתה של הוועדה, וטען כי הסכם הפשרה עם חגי הפך לבלתי חוקי, מכיוון שפסק הדין לא ניתן לביצוע ופיצול המשק אינו אפשרי בפועל, הגיש תביעה לבית המשפט לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה.
הכרעת בית המשפט לענייני משפחה
בית המשפט דחה את התביעה לביטול פסק הדין. בית המשפט קבע, כי התובע לא פירט את הוראות החוק עליהן הוא מבסס את תביעתו ולא הוכיח כי ביצוע ההסכם אכן הפך לבלתי חוקי, אלא עמד על טענתו כי ההסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט אינו ניתן לביצוע. לפי עמדת הוועדה לתכנון ובניה, לא ניתן לבצע פיצול ע"י תשריט חלוקה, מאחר ועל פי תכנית המתאר הקיימת יהא בדרך זו כדי ליצור קרקע חדשה (זאת מכיוון שגודל 2 יחידות הקרקע שניתן לבנות בנחלה, בנוסף ליחידת הורים, לא יעלה על 300 מ"ר לכל אחת וביתו של משה הוא על שטח בגודל 500 מ"ר, כאמור). אולם, ככל שיפנו האחים להליך תכנוני אחר הכולל שינוי תב"ע, כגון ע"י אישור תכנית מתאר מקומית או תכנית מפורטת שתכלול הוראות איחוד וחלוקה וכן ביצוע שינוי ייעוד במקרקעין, יתכן כי הדבר יאושר בסופו של יום. הליכי תכנון אלו, הם בסמכותה של הוועדה מחוזית. בית המשפט קבע כי התובע לא מימש את האפשרות שהוצעה לו ע"י הוועדה, בנימוק כי הדבר חסר תועלת נוכח התוצאה הוודאית, לשיטתו, לדחיית פנייתו לשינוי הייעוד וטענתו מבוססת כולה על השערות גרידא. עוד הוסיף בית המשפט, כי התובע לא עשה כל מאמץ על מנת לברר האם הפיצול באמצעות שינוי ייעוד אפשרי בכלל ואי לכך לא ניתן לקבוע כי ביצועו של ההסכם הפך לבלתי חוקי, ולכן תביעתו נדחית.
לסיכום הדברים, נוכחנו לראות, ממש 'על קצה המזלג', כי הסכמים בתחום ההעברה הבין דורית, קרי הורשה של נחלות, דורשים תשומת לב מיוחדת. במקרה שהבאנו לעיל, בית המשפט קבע כי היה על התובע להמשיך ולפנות הלאה לגורמים אליהם הופנה לשם השלמת הליך הפיצול, על אף שהדבר כרוך בהוצאות ומאמצים רבים. הדגש בהסכמים ובצוואות, ובמיוחד במגזר החקלאי על המורכבויות שבו, חייב להיות על פשטות ההסכם ואפשרות הפיכתו לישים וקל לביצוע. לשם כך דרושה בקיאות בהחלטות רמ"י הרלוונטיות, החקיקה ונהלי רשויות התכנון.
תמ"ש (ב"ש) 15154-10-12 ח.ג נ' מ.ג, טרם פורסם
