סוגיית הורשה של משקים חקלאיים היא מורכבת וסבוכה ממספר בחינות, שעיקרן נובעות מהעובדה שניתן לרשום משק חקלאי על שם יורש אחד בלבד. פעמים רבות נדרש יורש לשלם פיצוי לשאר היורשים, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה.
האם סכום פיצוי כזה, שאח חייב לשלם לאחיותיו ייגזר לפי "שווי נטו" של המשק החקלאי של ההורים המנוחים (לאחר ניכוי דמי הסכמה, דמי רכישה ומס שבח) או שמא ייגזר לפי "שווי ברוטו" של המשק, כפי שהוערך על ידי שמאי?
בשאלה זו עסק בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (ת"ע 69253-05-18, סגן הנשיאה אסף זגורי), ואשר פסק דינו ניתן ביום 16.5.2019. וזה סיפור המעשה:
ההורים המנוחים של הצדדים, כדיר ויפה (שמות בדויים) היו בעלי זכויות במשק במושב בצפון הארץ. הזכויות בנחלה מוסדרות בהסכם חכירה המכונה "הסכם דו צדדי" בין האגודה השיתופית לבין רשות מקרקעי ישראל.
למנוחים 3 ילדים- אפרים, רחל וחיה (שמות בדויים).
יצויין כי גם לפי סעיף 13 לחוזה החכירה עם רשות מקרקעי ישראל, במקרה של פטירת ההורים, אמורות הזכויות במשק לעבור לבן אחד המסוגל והמקיים את המשק לפי הוראת סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן : "חוק הירושה") שפרשנותו או דרך יישומו יידונו בהמשך.
המנוחים הותירו אחריהם צוואות הדדיות בהן קבעו, כי לאחר פטירתם יועבר כל עזבונם לשלושת ילדיהם- אפרים, רחל וחיה בחלקים שווים. הילדים הינם בעלי הדין, וניתן צו לקיום הצוואות. בנוסף לנחלה, הותירו אחריהם ההורים המנוחים סכומי כסף לא מבוטלים ולעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים כי הכספים אמורים להתחלק לפי ציווי ההורים.
אף אחד מהצדדים אינו עוסק בחקלאות כיום, אינו גר או מחזיק במשק חקלאי. עם זאת, בכל הנוגע לאפרים ניתנה הצהרה מטעמו (לבקשת בית המשפט), כי בכוונתו לעבור לגור בבית הורים ולחיות במשק.
התביעה נסבה על כך שאין הסכמה בעניין אופן פרשנותו או יישומו של סעיף 114 לחוק הירושה. אמם המנוחה של הצדדים הלכה לעולמה לאחר שאביהם נפטר ובעקבות כך הגישו התובעים תביעתם זו בה מבקשים הם לקבוע כי אפרים הוא "הבן המסוגל והמוכן לקיים את המשק" כמשמעות דיבור זה בסעיף 114 לחוק הירושה. כפועל יוצא מעוניין אפרים להירשם כבעלים של מלוא הזכויות במשק בכפוף לפיצוי אחיותיו לפי חוות דעת שמאי שהעריכה את שווי המשק. אפרים סבור שסכום הפיצוי שהוא אמור לשלם אמור להיות "סכום נטו". כך גם אחותו רחל אוחזת באותה עמדה. אך חיה- גישתה שונה היא. לדבריה, הפיצוי שהיא אמורה לקבל צריך להיגזר מהשווי "ברוטו" של המשק החקלאי.
חיה הודיעה כי אין ביכולתה של לשלם לאחיה ואחותה (התובעים) את הפיצוי הנדרש כדי להירשם כבעלים של הזכויות במשק החקלאי. עוד אמרה, כי היא אינה חולקת על שווי המשק החקלאי כפי שהוערך על ידי השמאי. לפיכך הוסכם שאפרים ייקבע כ"בן" שיקבל את הזכות במשק, והשאלה שנותרה ניא שאלת גובה הפיצוי – האם הדבר ייעשה כאשר הוא ישלם לה את חלקה בגין שווי המשק החקלאי נטו אילו היה מדובר בעסקה חופשית בין מוכרים מרצון לבין קונים מרצון או שמא מדובר בשווי ברוטו בהתאם לאמור בחוות הדעת השמאי שאף היא מוסכמת על הצדדים.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט קיבל את עמדת התובעים, וקבע כי העברת זכויות בנחלות בעקבות פטירת הורים, לאחד מילדיהם בכפוף לפיצוי הילדים האחרים, לפי סעיף 114 לחוק הירושה, היא כזו שלא משיתה עליו חבות פיצוי לפי שווי משק הכולל בתוכו גם את המיסוי הכרוך בפעולת ההורשה. כלומר, יש להעמיד את היורשים המפוצים עם הסכומים שהיו מקבלים במקרה של מכירת הנחלה לצד ג', לאחר תשלום דמי הסכמה והמיסוי הכרוך בכך לרשויות המס, גם אם הדבר איננו תמיד מדוייק וודאי מבחינת שיעור הסכום. התוצאה האחרת עלולה ליצור תשלום כפול מצד הבן המקבל את המשק- פעם אחת הוא ישלם פיצוי לפי שווי נחלה מלא לאחיו כאילו הייתה זו מכירה שהיא אירוע מס ופעם נוספת הוא יידרש באמת לשלם את המסים ודמי ההסכמה לרמ"י ולרשויות מיסוי מקרקעין לכשימכור הנחלה. בית המשפט קבע תוצאה שכזו אינה צודקת ועלולה להרחיק ילדיהם של חוכרי נחלות מפיצוי אחיהם שכן הם יתקשו מאוד לעמוד בפיצוי לפי שווי נחלות "ברוטו". בכך גם נחמיץ את מטרת המחוקק לאפשר שימור הנחלה במסגרת התא המשפחתי תוך מתן פיצוי בתוך המשפחה.
עם זאת, קובע בית המשפט כי יש לדון בכל מקרה לגופו, ועל בית המשפט להתרשם בכל מקרה ומקרה האם בכוונת היורש שיקבל את המשק להתגורר בו ולהחזיק אותו או לסחור בו הלאה.
בית המשפט מקבל את התביעה, מורה כי אפרים יקבל את המשק, ויפצה את רחל וחיה כל אחת בשליש משווי המשק נטו.
מדובר בפסק דין חשוב ומפורט, המחזק את המסקנה כי מומלץ להיעזר בייעוץ משפטי מקצועי בתחום הורשת המשקים החקלאיים באופן מיוחד.
ת״ע(משפחה)(נצרת) 69253-05-18 א.פ. ואח׳ נ׳ י.פ., פס״ד מיום 16/05/19
