רקע
בעקבות הסכם משולש בין מושב שפר, הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל, קיבלו בני הזוג עזרי זכויות של ברי רשות בנחלה במושב, הכוללת זכויות במשבצת מגורים וכן חזקה במקרקעין חקלאיים הצמודים לשטח המגורים. בפועל, הוקצה להם שטח חקלאי שונה, שאינו צמוד לשטח המגורים, כך שלבני הזוג עזרי לא הייתה דרך גישה ישירה לשטח החקלאי ולכן עשו שימוש בדרך כורכר אשר עברה בנחלתם של בני הזוג דהן.
חלפו למעלה מעשרים שנים מאז פרסומה של תכנית, בה סומנה באופן ברור דרך הגישה לשטח החקלאי של בני הזוג עזרי, אך דרך זו מעולם לא נסללה.
לאחרונה, החל סכסוך בין הצדדים, לאחר שבני הזוג דהן ביקשו להפסיק את השימוש בדרך העוברת בנחלתם. בעקבות זאת הוגשה תביעה זו ותביעה אזרחית שעניינן זכותם הקניינית של בני הזוג עזרי לעבור בנחלתם של בני הזוג דהן.
בעתירה זו, כנגד המועצה האזורית מרום הגליל, הועד המקומי והמושב, טענו בני הזוג עזרי כי במהלך השנים היו יחסים טובים עם בני הזוג דהן, אשר מעולם לא התנגדו למעבר בנחלתם, אך לאחרונה פרץ סכסוך בין המשפחות, במסגרתו ניסו בני הזוג הן למנוע את מעברם בנחלתם, וכל ניסיונות הגישור לא צלחו.
בני הזוג עזרי טענו כי למועצה ולוועד הסמכות והחובה לסלול את דרך הגישה בהיותם רשויות מנהליות, וכי השתהות המועצה והוועד, של למעלה מעשרים שנים מאז הגשת התכנית הסטטוטורית, הינה בלתי סבירה ולא עומדת בחובת הרשות לפעות בהגינות ויושר.
המועצה טענה שיש לדחות את העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיים מצד בני הזוג עזרי, אשר הסתירו מביהמ"ש שדרך הגישה באה לשרת צימרים אשר נבנו במשק ללא היתר, תוך שימוש חורג, וכן שמצויים מבנים נוספים ללא היתר במקרקעין.
עוד טענה המועצה, כי העובדה שהשטח החקלאי שניתן לבני הזוג עזרי הינו שונה מזה שהוקצה להם בתחילה ע"י רמ"י, ושבני הזוג עשו שימוש במקרקעין אלו באמצעות הדרך הקיימת במשך 25 שנים, מלמדות שחייבת להיות מערכת הסכמית בין המושב, בני הזוג עזרי ובני הזוג דהן. אי לכן, טענה המועצה, שמדובר בסכסוך אזרחי בין הצדדים הללו, אשר יש ללבנו לפני השתת הוצאות כספיות גבוהות על הציבור בגין סלילת דרך הגישה.
הוסיפה המועצה וטענה כי מדובר בדרך פנימית במושב, אשר אינה משרתת את הציבור ולכן אין מקום לחייב את המועצה בסלילת הדרך, ואף אם הייתה מוטלת עליה החובה לסלול את הדרך, היא רשאית ליצור סולם עדיפויות ואין מקום להתערב בשיקול דעתה.
הוועד והמושב טענו כי אין להם הסמכות או האחריות לסלילת הדרך, אלא למועצה בלבד, ואין להן כל התנגדות לסלילתה.
בני הזוג דהן טענו כי אין להם כל התנגדות לסלילת הדרך, והוסיפו כי במשך השנים בני הזוג עזרי עשו שימוש מצומצם וסביר בדרך שבנחלתם, אך עם חלוף הזמן הוקמו מבנים רבים ללא היתר, לרבות צימרים, אורווה, לול ורפת, והשימוש הפך לתדיר באופן המהווה מטרד ופגיעה בזכויותיהם בנחלתם. לאור זאת, ביקשו בני הזוג דהן כי ביהמ"ש ישים לנגד עיניו את טובתם ויפעל לתיקון העוול שנגרם להם, בהכרעתו בעתירה.
דיון והכרעה
ביהמ"ש הכריע כי דין העתירה להידחות.
בפתח דבריו, ציין ביהמ"ש כי בהתאם לפסיקה, עליו לצמצם התערבותו בשיקול דעת מנהלי, כל עוד זה נופל במתחם הסבירות. ביהמ"ש קבע כי הרשות היא זו שקובעת את סדר העדיפויות בהוצאות תקציבה וביהמ"ש ימנע מהתערבות בכך כל עוד מדובר בהחלטה סבירה העומדת בכללי המנהל התקין.
ביהמ"ש קבע כי בני הזוג עזרי לא הוכיחו שהתנהלות המועצה נגועה בחוסר סבירות קיצוני או בשיקולים זרים, בייחוד כאשר מדובר בדרך גישה למשק החקלאי אשר לא תשרת את הציבור, ואותו משק חקלאי שונה מזה שהוקצה מלכתחילה ע"י רמ"י.
הוסיף ביהמ"ש כי העובדה שהוועד המקומי החל בקידום תכנית מתאר חדשה, אשר עלולה להביא לשינויים בשטחי התושבים, יש בה כדי לחזק את עמדת המועצה בדבר שיקול הדעת הנרחב שיש לה בקביעת סדר העדיפויות התקציבי.
ביהמ"ש קיבל את שיקול דעת המועצה ביחס לחלוקת תקציבה בין פרויקטים בעלי חשיבות ציבורית העומדים לפתחה, להם נתנה קדימות תקציבית, וקבע שאין להתערב שיקול הדעת הרחב של המועצה ולקבוע לה סדרי עדיפויות.
עוד קבע ביהמ"ש כי אמנם הוכרו מקרים בהם ביהמ"ש חייב רשויות להכשיר דרכי גישה לבתים אשר נבנו כחוק, אך במקרה זה קיימים מספר שיקולים בעלי משקל מהותי אשר הובילו לדחיית העתירה, ובכל זאת הסתרת המידע אודות בנייתם של צימרים ללא אישור בניה ובניגוד לייעוד המקרקעין, וכן העובדה שחיוב הרשות לסלול דרך גישה תגרום למתן גמול לעבריינות בניה.
לאור ההחזקה הממושכת במקרקעין על אף שאלו לא המקרקעין שהוקצו לבני הזוג עזרי ע"י רמ"י, והעובדה שעשו שימוש בדרך בשטחם של בני הזוג דהן, קיבל ביהמ"ש את עמדת המועצה, לפיה הייתה במהלך השנים הסכמה כלשהי בין בני הזוג עזרי לבני הזוג דהן ביחס למעבר בשטחם. הוסיף ביהמ"ש כי הדעת נותנת שגם המושב היה מעורב בהסכמה זו, אך הוועד המקומי והמושב נמנעו מלתת הסבר באשר לאופן הקצאת המקרקעין לבני הזוג עזרי.
סיכום
ביהמ"ש דחה את עתירתם של בני הזוג עזרי לחייב את המועצה לסלול את דרך הגישה לנחלתם, בין היתר, בשל חוסר ניקיון כפיים מצדם, ושיקול הדעת הנרחב שיש בידי המועצה בכל הנוגע לסדר עדיפויות תקציבי, אשר אין הצדקה להתערב בו בנסיבות העניין. ביהמ"ש חייב את בני הזוג עזרי בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ לטובת המועצה, ובסך 2,000 ₪ לטובת בני הזוג דהן.
עת"מ (נצרת) 22494-06-15 רפאל עזרי נ' מועצה אזורית מרום הגליל, פס״ד מיום 14/07/016
