הדפס עמוד זה

יציאה לאינטר ויזה... / שמואל גלנץ, עו״ד

30 ינו 2019 המחברת/ת:
שמואל גלנץ, עו"ד שמואל גלנץ, עו"ד

עובד זר ממולדובה שהועסק בענף הבניה הגיש בבית הדין האזורי לעבודה תביעה בה תבע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוד, במאמר זה נעסוק בשאלת הפסקת עבודתו של התובע ונסיבות פיטוריו / התפטרותו.

מעשה שהיה כך היה(1): העובד הועסק בחברה העוסקת בניהול כוח אדם בבניין תקופה של 15-16 חודשים.

לגירסת החברה העובד פנה לחברה בבקשה לצאת לחופשת מולדת כאשר חודש קודם שב מחופשת מולדת בה שהה 40 יום. העובד לא הסביר את הסיבות בגינן ביקש לצאת שוב לחופשה. החברה סרבה לאשר את החופשה בשל סמיכות הזמנים לחופשה הקודמת וחוסר היכולת למצוא מחליף בהתראה קצרה. על אף הסירוב התובע יצא את הארץ. בהגנתה טענה החברה כי התובע - העובד רכש את כרטיס הטיסה עוד קודם שפנה אליה בעניין היציאה לחופשת מולדת. לפיכך, טענה החברה, כי התובע נטש, התפטר, אינו זכאי לפיצויי פיטורים והיא אף זכאית לקזז ממשכורתו האחרונה – דמי הודעה מוקדמת. בפועל קיזזה החברה את דמי ההודעה המוקדמת וכן נוכו משכרו האחרון הוצאות שנגרמו לחברה עקב עזיבתו המיידית לרבות עלויות מגוריו כגון ארנונה וכד'. החברה גם דיווחה למשרד הפנים על נטישתו של העובד.

בנסיבות המקרה הוכח מעל לכל ספק שהעובד יצא ללא רשות, ללא שהודיע על רצונו לצאת לחופשה בפרק הזמן הנדרש, ללא שנימק את הדחיפות שביציאתו. זאת ועוד, הוכח כי היה פער זמנים בין מועד רכישת כרטיס הטיסה למועד בו ביקש העובד לצאת לחופשה וכן התברר כי עוד טרם צאתו היה בקשר עם תאגיד אחר אליו אכן עבר לעבוד אחרי שובו מהחופשה.

בפסק הדין נקבע כי התובע הוא זה שהתפטר ללא מתן הודעה מוקדמת ועל כן "רשאית היתה החברה הנתבעת לקזז ממשכורתו האחרונה פיצוי חלף הודעה מוקדמת להתפטרות" היות והעובד נחשב עובד שעתי היה עליו ליתן הודעה מוקדמת בת 15 ימים. באשר לניכויים שניכתה החברה משכרו האחרון של העובד בעד הוצאות מגוריו וכיו"ב קבע בית הדין כי אלה לא כומתו ולא פורטו דיים ועל כן "...ורק מפאת היעדר תחשיב מסודר אודות הוצאות המגורים וההוצאות הנלוות נדחית טענת הקיזוז".

כללית:

בחוק:

  • החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת או במשך שנת העבודה שלאחריה.
  • המעסיק הוא זה שקובע את מועדי החופש.
  • חופשה של למעלה מ-7 ימים נקבע כי יש לקבוע לפחות 14 יום מראש.
  • לעובד זכות לצאת לחופש יומיים בשנה במהלך שנת העבודה ולמעסיק אין זכות לסרב ובלבד שהעובד הודיע על כך 30 יום מראש אחד מאותם 2 ימים יחול באחד המועדים המנויים בתוספת לחוק ימי צום, מימונה, חג הסיגד, ערבי חג, ימי זכרון, אחד במאי ועוד.

בפסיקה:

  • במחלוקות הנוגעות בשאלת סיום עבודתו של עובד הלכה היא כי נטל ההוכחה הוא על הטוען.
  • על המעביד להודיע לעובד זמן סביר (לא הוגדר) מראש על מועד צאתו לחופשה (בחופשה בת פחות מ-7 ימים).

רשם: שמואל גלנץ, עו"ד

האמור לעיל אינו תחליף לייעוץ משפטי.

  • סע"ש 49269-07-16 אלכסנדר בלאן נ' מלגם ניהול כוח אדם בע"מ.
  • חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951.
שמואל גלנץ, עו״ד

עודכן לאחרונה על ידי שמואל גלנץ, עו״ד

פריטים קשורים