במסגרת התהליך לשינוי משטר הנחלות שמתרחש בימים אלה, נוכח הכניסה לעידן הנחלה המהוונת, במסגרתו אנו דורשים לבטל את האיסור על השכרת בתים בהיתר בנחלות, לבטל את חובת ההתגוררות בנחלה במקרים מיוחדים ולערוך שינויים מהותיים בגזירות לגביית דמי שימוש בנחלות והסדרה של נהלי עבודה שיאפשרו לבעלי נחלות להסדיר את המבנים בנחלות, ברשימה זו נבקש לדון בסוגיית ההתגוררות של אחים בנחלה שכידוע החלטות רמ"י אוסרות מגורים של אחים בנחלה לאחר פטירת ההורים.

המטרה שלנו היא להראות כי ההוראות שנקבעו בהחלטה מס' 1 מועצת מקרקעי ישראל משנת 1965 היודעות בכינוין "משטר הנחלות", בוטלו בהחלטות רמ"י התקפות כיום כאשר מיישמים אותן בפרקטיקה, למרות שהדבר לא מקבל ביטוי בנוסח ההחלטות.

הדרך שבחרנו לנקוט בה על מנת להביא לידיעת מקבלי ההחלטות את העובדה שהחלטות רמ"י הן אלו שיצרו את השינוי במשטר הנחלות והביאו לכך שהוא לא רלוונטי לימינו - היא באמצעות "מקרים מהחיים" שמציגים את האבסורד בצורה הטובה ביותר.

ביום 17.6.19 אושר נוהל עבודה חדש ברמ"י שמסדיר את הטיפול בחריגות בניה ושימושים חורגים, הסדרה של שימושים, הגשת הליכים משפטיים על ידי רמ"י ותשלום דמי שימוש.

הנוהל קבע שני מסלולים: "מסלול הסדרה בהסכמה" ו- "מסלול הליך משפטי" והוא מתייחס לבעלי נחלות ולאגודות.

בימים אלה קיבלה ועדת המשנה לערערים שליד המועצה הארצית לתכנון ובניה החלטה בסוגיה העוסקת בהמרת נחלות מתוכננות למגרשי מגורים, זאת בעקבות סירוב הועדה המחוזית לאשר את התכנית. (ערר(מטה)26/19)

רבים המתבלבלים ובצדק בין סוגיות תכנוניות וסוגיות קנייניות ופעמים רבות הסיבות לבלבול נובעות מסתירה בהחלטות שכן לא פעם גוף רגולטורי אחד מייצר החלטה שלא ניתנת ליישום בשל מגבלות שקובע גוף רגולטורי אחר.

אחרי שנים רבות שבהם הקפיאה רשות מקרקעי ישראל את איוש הנחלות במקום שבו קיימת פרוגרמה שלא מומשה, קבעה מועצת מקרקעי ישראל בהחלטה 1445 שאיוש נחלות בכל אזורי הארץ יבוטל, למעט באזורי הנגב והגליל כמשמעותם בחוק רשות לפיתוח הגליל והחוק לפיתוח הנגב. לאחרונה אף התקבלה החלטה נוספת המצמצמת את איוש הנחלות רק למספר מצומצם של ישובים

ערר (מטה) 26/19 המועצה האזורית עמק חפר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז מרכז, החלטה מיום 26/07/19

אזרחים רבים נחשפים לדרישות הכספיות של רשות מקרקעי ישראל כנגדם בגין שימושים לא מוסדרים, שכן רשות מקרקעי ישראל מנהלת 93% ממקרקעי המדינה והיא הלכה למעשה מהווה מונופול בתחום המקרקעין.

בימים אלה פרסמה רשות מקרקעי ישראל הודעה בעיתונות "בדבר הסדר הסתלקות בתובענה ייצוגית", פעולה הנדרשת על פי חוק תובענות ייצוגיות.

בשנת 2016 פורסם בעולם על אירוע של תקיפת סייבר על מתקן לטיפול במים, שבמהלכו התוקפים שינו את רמות הכימיקלים בתהליך זה. זהו כמובן אירוע חמור ביותר, כי פגיעה במערכות המפקחות על תהליכים כימיים עלולה לסכן חיי אדם.

לאור איומים אלה, מופיעות הנחיות חדשות  בעולם שנועדו לעזור לתאגידי מים להתגונן טוב יותר מפני תקיפות סייבר.

במאמר זה מפורטות פעולות ישימות  להתגוננות יעילה שעשויות להקטין את הסיכון של תקיפת סייבר נגד תאגידי מים וכמובן ארגונים אחרים.

חברים תתעוררו "יוצאים לדרך"! להביא את השינוי וליצור מציאות חדשה עבור בעלי הנחלות.

זהו! הגיע הרגע לומר, די ל"משטר הנחלות" שהחל בשנת 1965 לפני כ- 55 שנים, די לחיים בפחד, די לקנסות, המציאות השתנתה, ולא ייתכן שרק בעלי הנחלות מכל המגזרים, ימשיכו לחיות תחת משטר שלא רק שלא רלוונטי לימינו אלא שגורם לפגיעה בלתי סבירה בבעלי הנחלות, מצב שלא יעמוד כיום במבחן משפטי או חברתי.

"עידן הנחלה המהוונת" הוא "חלון ההזדמנויות" שנפתח לשינוי של "משטר הנחלות" שהחל בהחלטה 1 של מועצת מקרקעי ישראל בשנת 1965.

אדני היסוד עליהם מבוסס "משטר הנחלות" הולכים ומתערערים עת "נולדה" האפשרות לבצע היוון של זכויות המגורים בנחלה ורכישה של כל הפוטנציאל התכנוני העתידי במסלול "דמי רכישה" בהחלטה 1591 (כיום סעיף 8.3 סימן ז' בקובץ ההחלטות), לרבות השכרה של בתי מגורים הבנויים בהיתר בנחלה וכן ביצוע פעולות בנחלה ללא תשלום דמי היוון לרמ"י.

התוצאה היא שמשטר הנחלות פוגע פגיעה מהותית בחופש של רבקה להנות מהקניין, פוגע ביורשים של נחלות, פוגע בבעלי זכויות שמבקשים להשכיר בתים בהיתר, דבר שאינו מתיישב עם חוקי היסוד של מדינת ישראל ואינו מתאים לימינו.

בואו נשתף כוחות ונפעל להביא סוף למשטר הנחלות, הכתובת על הקיר, מסביב ברור גם למקבלי ההחלטות כי המציאות השתנתה וכעת רק צריך לפעול ולהביא לכך שהדיון על הסוף של עידן משטר הנחלות ותחילתו של עידן הנחלה המהוונת לא ירד מהשולחן.

הוועדות בקואופרטיב מהוות מרכיב חשוב במבנה הדמוקרטי שלו. כל קואופרטיב מקים בתוכו מספר שונה של ועדות, לפי צרכיו. גם המושב, הקואופרטיב הרב-תפקודי, מקים בתוכו ועדות, וגלל היקפו הרחב של הקואופרטיב, והשילוב של מרכיבי הקהילה והשלטון המקומי, מספרן של הוועדות במושב הינו, בדרך כלל, רב יותר מאשר בקואופרטיבים אחרים.

המאמר לומד את מבנה ותפקוד הוועדות בקואופרטיבים שונים ברחבי העולם והנוסף את תפקידי ותפקודי הוועדות בקיבוץ, שגם הוא קואופרטיב כפרי והדומה במספר מרכיבים קואופרטיבים למה שקורה במושב.

המאמר מנסה לתאר ולהסביר וללמוד את תהליכי ייסודן של הוועדות במושב, באילו תחומים הן פועלות, מהן סמכויותיהן, ואיזה מקום יש להן במבנה הדמוקרטי של הקואופרטיב. הועדות במושב נמצאות בתחומים רבים המתוארים והמוסברים והמנותחים במסגרת המאמר. המאמר הוא ראשוני בנושא בו הוא עוסק ופותח פתח להמשך המחקר על הוועדות במושב.

חריגות בניה ושימושים חורגים מקבלים זמן מסך משמעותי בתקופה האחרונה לאור הידוק טבעת האכיפה מצד רמ"י והיחידה הארצית לאכיפה, שפועלות במבצעי אכיפה משולבים בכל רחבי הארץ.

תיקון 116 לחוק התכנון והבניה יצר אווירה חדשה בכל הקשור להליכי האכיפה, לאור העברת המידע בין היחידה הארצית לרמ"י בעניין הפרות שאותרו במהלך הביקור של הפקחים בשטח וכן לאור הסקר הארצי של עבירות הבניה שמתקיים בימים אלה (החוק קבע כי יש להשלים את הסקר עד אפריל 19).

רמ"י מבצעת פעילות אכיפה במקביל ליחידה הארצית ולוועדות המקומיות, כאשר הסברנו בהרחבה בעדכונים קודמים, מהו המקור החוקי לביצוע האכיפה על ידי כל אחת מהרשויות ומהן הסמכויות המוקנות לרשויות בהליכי האכיפה במתן צווים מינהליים, הגשת כתבי אישום, תביעות אזרחיות, תשלום קנסות ודמי שימוש.

עוד הסברנו, כי הליכי האכיפה המבוצעים במקביל מביאים לתוצאה לפיה, בעל נחלה עשוי להימצא במצב בו  כי הוגש כנגדו כתב אישום על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה ובמסגרתו הוא נדרש להרוס מבנים בנחלה ולשלם קנסות ובעת ובעונה אחת, גם תביעה אזרחית על ידי רמ"י להריסה ותשלום דמי שימוש.

עד לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה, הקנסות שהוטלו במסגרת כתבי אישום נאמדו בעשרות אלפי ₪ לפי היקף העבירה. לאחר התיקון הקנסות הוגדלו באופן משמעותי לסך של 300,000 ₪ ובנוסף קנס של 1,400 ₪ ליום החל ממועד הגילוי של העבירה ועד למועד סילוק העבירה.

דמי שימוש שמוטלים על ידי רמ"י במקביל לקנסות שמוטלים על ידי היחידה הארצית לאכיפה, נאמדים בסכומים גבוהים יותר, כאשר הם מוטלים עבור כל תקופת השימוש. בפרקטיקה רמ"י דורשת "דמי השימוש" עבור כל תקופת השימוש במקום שבו הרשות לא ידעה על העבירה ובמקרים בהם רמ"י ידעה על העבירה ולא פעלה לבצע אכיפה, נדרש תשלום דמי שימוש עבור 7 שנים אחורה בלבד.