בלוגים

מגפת הקורונה ככל הנראה נמצאת בתהליך נסיגה, ובימים אלו ניתן לשוב לנשום לרווחה, ולחזור לשגרת היום יום. סביר להניח שבעוד כמה שבועות כולנו נשאיר מאחור את המגפה שסגרה את כולנו בבתים, שגרמה לסגירת מסעדות, קניונים, מוסדות חינוך ומפעלים. עם החזרה לשגרה חשוב כי כל ארגון ילמד מהאירועים המשמעותיים ויסיק מסקנות במקרה שתהיה התפרצות נוספת של נגיף הקורונה או מגפה אחרת, מלחמה, או כל תרחיש בסדר גודל שכזה, כדי שיהיה מוכן וידע להתמודד מולו בצורה הטובה ביותר.

ערכתי גישור לאחרונה בין שני אחים. אח אחד עשיר בשם סטיב בן 45. הוא נולד עם השם משה אבל שינה לסטיב כשנסע לחו"ל ופתח עסק של שטיפת מכוניות שחולש היום על 20 מדינות בארה"ב. סטיב חי חיים בורגניים, טיסות במחלקת עסקים, מרצדס, אישה מלאה בתכשיטים ופינוקים, שיער משוך אחורה עם ג'ל, לובש חליפה של ארמני, עניבה בצבע אדום עם מטפחת מקופלת בכיס המקטורן כמו בסרטים, נעליים מבריקות שאם השמש פוגעת בהן כל הנוכחים מסתנוורים, זורק את המפתחות בנון שלנטיות על השולחן כשהסמל של מרצדס בוהק כאילו הוא מורח עליו פוליש וקס כל יום, מריח מאפטר שייב למרחוק, שיניים צחורות וחיוך יהיר מרוח על השפתיים לכל אורך השיחה. אשתו עדי נראית כאילו שהיא מתגוררת במספרה ואצל הקוסמטיקאית, מינוי חודשי למנתח פלסטי, הכל מהודק היטב, שיער בלונדיני מתבדר ונעלי עקב של בלרינה. בכל פעם שהיא נכנסת לחדר הישיבות ריחות של בשמים גורמים לנוכחים לקוצר נשימה והמבט הקפוא שלה לכל אורך הפגישה נראה כאילו היא מול ערוץ ויוה וכלל לא נמצאת בחדר. 

בחסות הקורונה הממשלה מעבירה מחטף ומאריכה את הותמ"ל, כלי דורסני שמשמיד אדמות חקלאיות ושטחים כפריים בצורה חסרת תקדים.

קורונה. קריסת פרדיגמות מושרשות. התפוגגות מסורות תרבויות. ריחוק במשפחות גרעיניות ומורחבות. המשטר השלטוני מחליף צבעים מדי יום. זו גם העת לבחון מחדש עוד פרה קדושה: רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).

פעם להיות חקלאי במדינת ישראל זה היה גאווה גדולה והיום על כל דבר אנחנו צריכים להילחם ונותנים לנו הרגשה שאנחנו מיותרים. לא מבינים את חשיבות החקלאות במגינת ישראל. י

שנה אימרה לפיה: "איפה שעוברת המחרשה שם יעבור הגבול" ואנחנו אכן מרגישים שגם מדרום וגם ממזרח כל הזמן מנסים לעלות ולהשתלט לנו על השטחים ואנחנו במלחמה מול עצמנו, כלומר מול הממשלה שלא מבינה את חשיבות הייצור כחול לבן ומייבאת מחול סחורה ירודה שפוגעת בחקלאות המקומית וגומרת עליה, ולמרות הכל אנחנו לא מוותרים.״

"בניסן נגאלנו ובניסן עתידין ליגאל". עם ישראל יושב בבית בימים אלה ומתכונן לחג הפסח כאשר ברקע משבר הקורונה שינה לכולנו את המציאות. בפתח יש לנו הזדמנות, קוראים לה "חודש ניסן" שמאפשר לנו לחדש את המערכת ולבצע שינוי משמעותי בחיים. אלו רגעים שבהם נוכל להצמיח מקומות חדשים, אם נבין שהמשפחה היא השורש לכל השמחה בחיים שלנו, זהו המקום הכי בטוח לחזור אליו ברגעים שאנחנו צריכים חיבוק וחיוך אמיתי, להרגיש מישהו שבאמת אכפת לו מאיתנו, זו המשפחה.

לפני מספר ימים התקבל פסק דין בתיק שניהלנו במשך ארבע שנים. ייצגנו אבא בתביעת פינוי מול הבן, סיפור קשה וכואב, שאני עומד לגולל בפניכם בכדי שיעזור לי להדגיש את המקום שאני מבקש לכוון אליו - המשפחה היא מעל הכל!

הפסוק הכי חזק שיכול לתאר את המקרה עליו אנחנו מדברים נאמר בישעיהו פרק א' פסוק ב': "שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דיבר בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי".

דאגו למזון שלנו – קריאת חרום בעידן ה"קורונה", שינויי האקלים  ומשברים כלכליים.

התפרצות נגיף הקורונה ברחבי העולם והמאמצים לבלום את התפשטות המגפה באמצעות סגירת גבולות, מעלים על סדר היום הלאומי את סוגיית ביטחון המזון בישראל. שנים של פגיעה מתמשכת בחקלאות ובחקלאים וחוסר התייחסות לתוצרת האדמה כאל משאב לאומי אסטרטגי שיש לשמר, נתנו אותותיהם בענף שסובל ממצוקה קשה מזה עשורים. אישור המדינה לייבא מזון זול מארצות זרות, יצר פגיעה חסרת תקדים בחקלאים הישראלים שרבים מהם נאלצו לראות את מפעל חייהם יורד לטמיון ואת משקיהם החקלאים נסגרים.  

מה אפשר להגיד על משפחה שעוד לא נאמר? הכל מתחיל ונגמר במשפחה. הכוחות שמפעילים אותנו כל חיינו, הקולות ששמענו בילדות והוטמעו עמוק בנפשנו, כל משפחה והמנגינה הפנימית שלה, הטקסים והאווירה שרק הם מכירים מקרוב. אז אחרי שהשתפכנו קצת, אספנו כמה סיפורים יפים על משפחות מצירי הזמן של "סיפור מקומי":

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237