חשיבות העיסוק בחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") נובעת מכך שבשנים האחרונות חל שינוי דרמטי במדיניות הרשות, אשר אנו עדים לכך כי בעת האחרונה מגישה תביעות כנגד מי שעושה שימוש חורג בקרקע ללא קבלת היתר, בניגוד לחוק. אין להקל ראש בתביעות אלו, אשר לעיתים מובילות לתוצאה הקשה של הפקעת הקרקע מהחקלאי המפר. יתרה מכך, במאמר קודם שכתבתי הבאתי בפניכם את הכרעתו של בית המשפט העליון בעניין תלמי מנשה במסגרתו קבע בית המשפט באופן תקדימי כי הכלל הוא שיש להפקיע את הקרקע מהחקלאי המפר את הוראות החוק כבר מההפרה הראשונה (!) ואילו המרת ההפקעה בכופר כספי הוא החריג בלבד.
פסק דין שניתן לפני מס' חודשים (23.10.17) דן בתביעה שהגישה הרשות המוסמכת נגד אגודה בגין שימוש חורג בקרקע. במסגרת פסק הדין ניתנה, לראשונה, הכרעה בטענת הרשות בדבר העדר האפשרות למתן היתר שימוש חורג לקרקע זמנית. נוכח ההכרעות החשובות בתיק בחרתי להביא בפניכם, בתמצית, את עיקרי פסק הדין.
בכתב התביעה שהגישה באותו עניין הרשות המוסמכת כנגד הנתבעת, שהינה אגודה שיתופית המאגדת בתוכה 36 אגודות המחזיקות בשטח אדמה גדול, נטען כי הנתבעת הפרה את חוק ההתיישבות בכך שהקנתה זכויות שימוש בקרקע ובמים לצד ג', שאינו זכאי לכך. בתביעה נטען בין השאר כי לאור העובדה כי מדובר בקרקע זמנית לא ניתן מלכתחילה לתת לגביה היתר לשימוש חורג.
בכתב ההגנה טענה האגודה הנתבעת כי נכון לעת הגשת התביעה לא נעשה כל שימוש חורג בשטח המריבה וכי הנתבעת נכנסה לשותפות אמת עם צד ג' תוך עיבוד עצמי באמצעות עובדים וכלים משלה.
בראשית פסק דינה דנה ועדת ההכרעה בטענת הרשות המוסמכת כי לא ניתן לתת היתר לשימוש חורג בקרקע זמנית, היינו קרקע לגביה קיים הסכם חכירה ל-3 שנים בלבד. בעניין זה יצוין כי אף בנוהל שפרסם משרד החקלאות ביום 11.2.15, המגדיר את אופן הטיפול בבקשות לקבלת היתרים לשימוש חורג, נקבע כי בקשה להיתר לשימוש חורג ניתן להגיש רק בהתייחס לקרקע חקלאית שמוסדרת בחוזה חכירה לטווח ארוך. אלא שטענה זו של הרשות נדחתה את ידי הוועדה אשר קבעה כי "לא עולה מהחוק שום אמירה לפיה לא ניתן לתת היתר לשימוש חורג לקרקע זמנית. הדבר אינו עולה מהחוק גופו ולו ברמז". בכך למעשה, ניתנה לראשונה החלטה שיפוטית לפיה, בניגוד לאמור לנוהל, ניתן לקבל היתר לשימוש חורג לגבי קרקע שאינה מוסדרת בחוזה חכירה לטווח ארוך.
מכאן עברה ועדת ההכרעה לדון בטענות הנתבעת וקובעת כי זו לא הוכיחה שלא הפרה את החוק. לעניין נטל הראיה חשוב לציין כי סעיף 11 לחוק הקובע כי אם הוכח בפני הועדה שאדם זולת המחזיק או שכיריו עשה בקרקע החקלאית פעולות הקשורות בהכשרת הקרקע, תהא חובת הראיה על המחזיק שלא נהג בקרקע שימוש חורג. בענייננו קובעת הוועדה כי הוכח כי אחרים מלבד הנתבעת עשו בתקופות הרלבנטיות בקרקע פעולות שהחוק מגדירן כפעולות השמורות למחזיק. במצב כזה, בהתאם לסעיף הנ"ל, נטל הראיה להוכיח כי לא הפרה את החוק עובר לנתבעת.
אלא שכאמור, הוועדה קבעה כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה כי פעלה על פי החוק. כך, הוכח כי הגם שהנתבעת משלמת את חשבונות המים שלה, מביא הקבלן מכסות מים משלו לשטחי המריבה. הועדה ציינה כי העברת מים בין חקלאים אמנם מוכרת ומותרת אלא שהעברת מכסות מים בין קבלן משנה לבין מגדל הינה נדירה ביותר. כמו כן ציינה הוועדה כי ההסכמים אינם תואמים את הגידולים המיוחסים לקבלנים בשטח. כמו כן הוכח כי לקבלן חוב בלתי מבוטל לנתבעת, שלא ניתן עליו כל הסבר, וכי הקבלן גם ביצע השקעות בפרדסים. עוד נקבע כי הנתבעת לא הראתה ולו בראשית ראיה כי היא מבצעת עבודות כלשהן בכוחות עצמה, למעט השקיה.
למעשה קובעת הוועדה, כי למעט עריכת הסכמים שלכאורה באו לכסות את ההתקשרות בין הצדדים בכסות חדשה, לא נעשה דבר של ממש למעבר לעיבוד אדמה באמצעות קבלני משנה.
לפיכך, נקבע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי היא מעבדת את הקרקע שניתנה בידיה באמצעות קבלני משנה או בעיבוד עצמי.
יחד עם זאת, הוועדה דחתה את דרישת הרשות להפקעת הקרקע, ומשיתה על הנתבעת תשלום כופר בסך של 50,000 ₪.
מתוך נסיון מצטבר רב אנו שבים וממליצים לכם – תפעלו להסדרת ההתקשרויות החקלאיות.
* ו"ע 38890-01-13 אנג'וני נ' אגודת הפלחה מבואות ירושלים אגודת חקלאית שיתופית בע"מ
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך. הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם נרשם אחרת.