מינוי בן ממשיך והסוגיות הנובעות ממנו מופיעים בתדירות הולכת וגוברת בבית המשפט ברחבי הארץ. כך, בעלי משק שבחרו למנות בנם או בתם ל'בן ממשיך', לעתים לפני עשרות בשנים, מבקשים לבטל את המינוי בטענות שונות. בתי המשפט נדרשים לסוגיה בכל מקרה לגופו, תוך ניתוח הנסיבות השונות. בהתאם, הפסיקות בנושא רבות ומגוונות, ומבטאות מספר גישות שונות בהתייחס לסוגיה.
לאחרונה ניתן פסק דין ייחודי בנושא בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, מאת השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה (תמ"ש (נצ') 11744-07-13).
סיפור המעשה
האם, פנינה (שם בדוי), היא בעלת משק חקלאי בצפון הארץ, שהתאלמנה מבעלה שלמה (שם בדוי) בשנת 2001, כאשר לזוג שישה ילדים. אחד הילדים, אבי (שם בדוי), מונה לבן ממשיך בשנת 1984.
במסגרת המינוי, כמקובל, התחייבו ההורים לאפשר לאבי לבנות את ביתו על המשק, והוגשו תכניות בניה לבית נוסף על שם אבי. מספר חודשים אחר המינוי, פנה האב לסוכנות בבקשה להסב את תכנית הבניה במשק על שמו, במקום על שם בנו, מאחר שהבן איננו מעוניין לבנות באותה העת. כך, בנו ההורים בית נוסף על המשק על חשבונם תוך שהם לוקחים משכנתא, ואילו אבי לא בנה את ביתו במשק, אלא התגורר מאז ומעולם במקום אחר, תוך שהוא עובד ומתפרנס ללא כל קשר או זיקה למשק.
בשנת 2013 אבי דאג לרשום את מינויו כבן ממשיך ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
בשלב מסויים התגלע סכסוך אודות המינוי, ופנינה, האם, הגישה תביעה זו לביטול מינויו של אבי כבן ממשיך.
האם והילדים, הם התובעים, טוענים כי מינויו של אבי לבן ממשיך היה לצורך בניית הבית הנוסף, תוך קבלת זכויות לנטילת משכנתא וקבלת מענקים. על פי נוהלי רמ"י באותה העת, הבית השני בנחלה היה מיועד לבן הממשיך, ועל כן היו ההורים צריכים להודיע מיהו הבן הממשיך, וכך עשו.
כאשר האב ביקש להסב את תכניות הבניה על שמו, חתם על כך גם אבי, דבר שלטענתם מהווה הסכמה הדדית לביטול וויתור על מינויו של אבי לבן ממשיך. בהתאם, אבי לא התגורר ולא עבד במשק מעולם, וכל נטל בניית הבית השני היה על כתפי ההורים.
בנוסף, טוענים התובעים כי ההצהרה וההתחייבות בדבר מינוי בן ממשיך הינם הדדיים. כך, גם אבי הצהיר והתחייב כי יבנה את ביתו, יתגורר ויעבוד במשק. כידוע, אבי לא מילא אחרי התחייבויות אלו, וממילא בטל המינוי מאליו. בנוסף, טוענים התובעים כי משך 30 שנה לאבי לא הייתה כל זיקה למשק, הוא לא תמך וסעד את הוריו ולא הסדיר את חובות המשק, אלא להיפך- הוא התנכר להוריו בשעותיהם הקשות.
לעומתם טוען אבי, הנתבע, כי הוא מונה כבן ממשיך כדין, כיבד את הוריו וטיפל בהם, וסייע בעיבוד המשק. הוא ממשיך וטוען כי אף שביקש לחזור ולעבוד במשק לאחר פטירת האב, אמו דחתה אותו ובחרה להשכיר את הקרקעות החקלאיות לצד שלישי. גם בקשתו להרוס את הבית הישן שבמשק ולבנות תחתיו בית מגורים לו ולמשפחתו- נדחה על ידי האם, שהשכירה את הבית. בנוסף, טוען אבי כי אין באי-קיום של חיובים הדדיים כדי להביא לבטלות של החיובים, ובפרט שהייתה הסכמה הדדית לדחות את החיובים למועד עתידי. לבסוף, טוען אבי כי המשפחה ידעה מאז ומתמיד על מינויו, ורק לחץ מצד אחיותיו על האם הביאו את האם להגשת התביעה.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט מקבל את תביעת האם, וקובע כי מינויו של אבי לבן ממשיך- יתבטל. בית המשפט מנמק את קביעתו בכך שמינוי בן ממשיך הוא למעשה חוזה בין ההורים לבין הבן הממשיך, ובו "תנאי מפסיק", קרי- החוזה מתקיים כל עוד התנאי מתקיים. בענייננו, כאשר אבי לא בנה את ביתו במשק, לא התגורר ולא עבד במשק, למעשה לא התקיים התנאי המפסיק- לפיו על בן ממשיך לדאוג למשק ולצרכי ההורים, להתגורר בסמוך להם, לעבד את המשק ולדאוג למחסורו של ההורה. לכן, מכיוון שלאבי לא הייתה זיקה למשק, קבע בית המשפט כי החוזה- מינויו לבן ממשיך- בטל. מוסיף בית המשפט ואומר, כי גם שיקולי צדק, הגינות ותום לב מחייבים לקבוע כי מינוי בן ממשיך אינו התחייבות חד צדדית של ההורים ללא חיוב מצד הבן הממשיך: " שיקולי צדק לא מתיישבים עם מצב בו בן ממשיך העתיד לקבל את המשק, מפנה עורף להוריו , ולא בונה את ביתו במשק כפי שהתכוונו הוריו, בעצם הענקת הזכויות של "בן ממשיך".
לבסוף, חייב בית המשפט את אבי בתשלום הוצאות ושכר טרחה לאמו ואחיותיו בסך של 15,000 ₪.
לסיכום, פסק הדין ממחיש בהרחבה את מורכבות הסוגיות הנובעות ממינוי בן ממשיך. יש לדעת, כי מינוי שכזה איננו המילה האחרונה, ובמקרים בהם לבן הממשיך לא הייתה זיקה למשק, יכול ובית המשפט יבטל את המינוי.
