הרפורמה בחלב- חיסול ממוקד של המשק המשפחתי / דודו קוכמן, עו״ד

החקלאות הישראלית היא חלון הראווה של מדינת ישראל ובכל מקום אליו מגיעים ראש הממשלה ושריו מבוקש הידע והניסיון של החקלאים והחקלאות הישראלית.

בעולם כבר מבינים ששם המשחק הוא המחסור במזון הצפוי להתחולל ,דבר שנראה רחוק למי שקורא את המאמר הזה ומגיע למרכול השכונתי הוא יכול כמעט בכל העונות לרכוש ירקות ובדרך כלל במחיר סביר וגם מפירות העונה הנמכרים גם הרחק ממועד קטיפתם בשל האפשרויות של קירור עמוק.

הפריון בחקלאות בישראל הוא הגבוה ביותר באופן משמעותי מכל הענפים האחרים בישראל ואין לו במה להתבייש. בעוד ממוצע הפריון בישראל בנתוני 2016 עומד על 116.3 הרי שהחקלאות כבר הגיעה לכ -150 ויותר לעומת ענפים אחרים כמו תעשיה 120, תחבורה ותקשורת 125.

בעולם המודרני משקי הבית והעסקים הקטנים הם השדרה המרכזית של הכלכלה והחלשתם פוגעת באופן ישיר בכלכלה של אותה מדינה וכך קורה בישראל

המשקים המשפחתיים בישראל ובהם משק החלב הם עסקים קטנים הפזורים במקומות מרוחקים והיכולת שלהם להתפרנס מחקלאות הולכת ומצטמצמת בשל חוסר הבנה ופיגור רב לעומת המתרחש במרבית העולם המודרני.

בעוד בישראל מקדשים ברגולציה של התפיסה הכלכלית, קרי ערכו הכלכלי הישיר של המוצר מבינים בכל מדינות ה-OECD    ובשוק האירופי את הערכים הנוספים של החקלאות לביטחון מזון, מזון טרי, נוף כפרי, פינוי קולחים, טיוב הקרקע ועוד ערכים אחרים שעבורם הם מוכנים לשלם לחקלאים תמיכות ישירות במודלים שונים שפותחו.

ענף החלב הינו אחד הענפים החשובים בחקלאות וממנו מתפרנסים באופן ישיר אלפי משפחות והוא שוב מותקף ונדרש להתייעלות כאשר כבר היום לאחר ההתייעלות הקודמת לפני מספר שנים (מתווה לוקר) הוצאו מהענף מאות משפחות באזורים מרוחקים והחקלאים שנותרו נדרשו להגדיל מכסתם ובכך למעשה הפכו למשק המחייב התייחסות אחרת.

על פי נתוני 2016 הממוצע לליטר חלב באירופה עמד על 7,300 ליטר לפרה בשנה עם כ-400 אלף ליטר למשק משפחתי ביצור שנתי, קרי 55 פרות ובעוד בישראל המשק המשפחתי עומד כבר היום על 11,437 ליטר לפרה בשנה עם קרוב למיליון ליטר למשק שזו כמות היותר מכפולה מהממוצע באירופה.

עתה מגיע הצעת רפורמה חדשה הדורשת להגדיל את המשק המשפחתי למיליון וחצי ליטר למשפחה, תוך הפחתת מחיר המטרה שמקבל החקלאי גזרה שעם מימושה ייפלטו מהענף משפחות רבות.

בתמורה לדרישות הבלתי סבירות מציעה הממשלה תקציב שאמור לסייע לרפתנים בהתאמת הרפת לתנאי הרגולציה המחייבים, תקציב שהיה צריך להגיע לחקלאים ללא כל התניות כי זה תפקידו של הממשל לסייע ולחזק את העסקים הקטנים בכלל ואת המשק המשפחתי בפרט.

חשוב לזכור כי בנוסף לעלויות של תשומות שלא קיימות באירופה כמו כשרות או שערכן זניח כמו מים הרי שממוצע התמיכות של הממשלה בחקלאות בישראל הוא במקום השלישי מלמטה במדינות ה-oecd כאשר הפערים הם דרמטיים בתמיכות.

כבר היום מספר החקלאים בישראל בממוצע לאוכלוסייה עומד על 0.58 בעוד המדד למדינות החברות ב-oecd עומד על 2.2%  ומספרם המוחלט וכן גילם הממוצע של החקלאים בישראל צריך להדיר שינה ממקבלי ההחלטות.

הנתונים מראים כי מדינת ישראל מאבדת את עצמה לדעת בתחום כל כך משמעותי והוא ביטחון המזון שלה במקום הגיאוגרפי שבו אנו יושבים.

מרביתם של החקלאים במשק המשפחתי מפוזרים באזורים מרוחקים ויכולתם להתפרנס שומרת את אחיזתם בקרקע באזורים אלו.   היעדר פרנסה לא רק תמוטט את החקלאי שיאלץ למצוא תעסוקה אחרת, היא תביא לתופעה של שליטת בעלי הון בענפי חקלאות ומזון שונים ובסופו של דבר היא לא תביא לירידת מחירים.

הורדת מחירים של מוצרים חקלאים תלויה רק בהורדת פערי התיווך ורשתות המזון וזה אך סוד גלוי גם לקברניטי האוצר שמחפשים את הפתרון במקום הלא נכון שבו כל החברה הישראלית תשלם מהר מאוד את המחיר.

יש בישראל חקלאות מצוינת וחקלאים מעולים אך הם זן שהולך ונכחד שכן גילם הממוצע גבוה ומעטים מדור ההמשך המבקשים להתפרנס בתחום שהוא למעשה בורסה הפכפכה שבה משחקים תהפוכות מזג האוויר, עודפי ייצור, שוק המטבעות ועוד.

נדרשת תכנית אסטרטגית לחיזוק החקלאות והחקלאים והבטחת פרנסתם ולא עוד תכניות עם גזרות הרות גורל שבה מחסלים עוד חקלאים ותוקעים עוד מסמר בארון הקבורה של המשק המשפחתי.

עו"ד דודו קוכמן, משמש כמזכ"ל כפרי האיחוד החקלאי