אותו עניין החל כאשר ביום 1.6.16 נפל עובד מסולם במהלך קטיף דובדבנים במטע השייך לאגודה שמשרדי ייצג. העובד, פלסטינאי המתגורר בשטחי הרשות, הגיש תביעה לביטוח לאומי לתשלום תגמולי ביטוח. המל"ל מצידו הגיש הודעה לצד שלישי כנגד מספר נתבעים, ביניהם האגודה, בטענה כי הם היו המעסיקים של העובד במשותף, ובשעה שלא שולמו בגינו דמי ביטוח לאומי זכאי המל"ל לשיפוי מהם בגין התגמולים שישולמו לעובד.
בנסיבות אלו, השאלה המרכזית שעמדה להכרעה בפני בית הדין היתה מי היה מעסיקו של העובד?
אנו טענו כי בפסיקה נקבעו מבחנים לבחינת מיהו המעסיק במקרה כזה ובהם זהות המקבל לעבודה, המסדיר את תנאי הקבלה, המשבץ את העובד, הקובע את מכלול תנאי עבודתו ותנאי שכרו והתנאים הנלווים, מי שחייב לשאת בתשלום שכרו ובידו הכוח לפטרו ועוד. על פי מבחנים אלה, כך טענתי, לא חלים יחסי עובד ומעסיק בין האגודה ובין התובע וכי מעסיקיו היו הנתבעים הנוספים שהינם קרובי משפחה שנתנו שירותי קטיף דובדבנים לאגודה באמצעות עובדים שגייסו מהרשות הפלסטינאית. כלומר, טענת האגודה היתה כי היא נעזרה במיקור חוץ אותנטי ולגיטימי לעניין הקטיף. הנתבעים הנוספים טענו מנגד כי הם כלל לא מכירים את התובע, ולמעשה הם כלל לא פועלים לגיוס עובדים מהשטחים אלא מעסיקים עובדים ישראלים בלבד. הנתבעים טענו כי האגודה היתה המעסיקה של התובע, וזאת בין השאר על בסיס טענתו של התובע עצמו כי נציגי האגודה הם אלו שנתנו לו הוראות ופיקחו עליו במהלך הקטיף.
בתיק התקיימו מספר דיוני הוכחות בהם נחקרו עדי הצדדים ובסופו הגישו הצדדים סיכומים מפורטים בכתב.
לשמחתי, דחה בית הדין לחלוטין את טענות הנתבעים הנוספים וקיבל את גרסת האגודה במלואה. כך, בית הדין קבע כי עדויות נציגי האגודה היו קוהרנטיות ולפיהן המעורבות היחידה של האגודה היתה בבדיקה טכנית ביטחונית של קצין הבטיחות את תעודות הזהות וההיתרים של העובדים. פרט לכך לא היתה לאגודה כל מעורבות בבחירת העובדים, בשיבוצם, בהבאתם או בפיטוריהם, היא לא היתה אחראית על התנהלותם בעת הקטיף, ונוכחות נציגיה בשטח היתה רק לצורך מתן הוראות למנהל העבודה מטעם הנתבעים הנוספים אשר נתן את ההוראות לפועלים ולמעשה ניהל את הפועלים בפועל בשטח. כלומר, קובע בית הדין, אף לא אחד מהבחנים שנקבעו בפסיקה לקיומם של יחסי עובד מעביד מתקיים לגבי האגודה. גם בעניין הטענות כי נציגי האגודה פיקחו על התובע קיבל בית הדין את טענות משרדי כי מדובר היה בפיקוח לגיטימי שכל מזמין מוצר או שירות רשאי ואף חייב לפקח על מה שמקבל, גם אם נעשו באמצעות מיקור חוץ. בית הדין קבע עוד כי הוכח שהאגודה פעלה בתום לב, תוך אילוץ של העדר יכולת לגייס עובדים כלל. בית הדין מציין כי הוכח להנחת דעתו, כי אלמלא צורת מיקור חוץ זו היה על האגודה לוותר על גידול הדובדבנים כליל כאשר מדובר בקטיף של חודש, רצוף ואינטנסיבי, של מאות עובדים בכל יום ובהעדר קיומו של קבלן כוח אדם לקטיף, לא ניתן בכלל היה לקיים את הקטיף (שעה שלא ניתן לגייס עובדים ישראלים לעבודת הקטיף באזור זה). בית הדין קובע כי האגודה שילמה סכום ניכר לקבלן באופן שלו היה מעביר אותו לעובד, אף אם היה נוטל עמלה לעצמו, לא היה בכך כדי לקפח את העובדים או לעקוף חובות תשלום מינימלי וזכויות.
בית הדין דוחה את גרסת הנתבעים הנוספים כי העסיקו רק עובדים ישראלים, בין השאר לאור תכתובות ווטסאפ שהציגו נציגי האגודה, בהם נראו הנתבעים הנוספים שולחים אל נציגי האגודה צילומי תעודות זהות של עובדים פלסטינאים וכמענה מקבלים תשובות האם יש לאותם עובדים אישורים ביטחוניים אם לאו. תכתובות אלו הוכיחו כי הנתבעים גייסו עובדי פלסטינאים לעבודות הקטיף.
בית הדין השתכנע כי הנתבעים הנוספים הם אלו שגייסו את העובדים לשם הקטיף באגודה, הם אלו שהיו אחראים עליהם והם אלו ששילמו את שכרם. בגין פעולות אלו קיבלו מהאגודה תמורה קבלנית. האגודה לא היה מעורב בגיוס התובע או עובדים אחרים, לא היה לו שיקול דעת בבחירת התובע, לא ראיין אותו, לא שיבץ אותו וכך גם לגבי עובדים אחרים. האגודה לא הכשיר את העובדים, לא הדריכם, לא נתן להם הנחיות, ובוודאי שלא הוסמך להפסיק עבודתו של מי מהעובדים לרבות התובע.
לסיכום קובע בית הדין, כי האגודה היתה מזמין במיקור חוץ אותנטי ואילו הנתבעים הנוספים היו בגדר הקבלן המעסיק את כלל הפועלים בקטיף, ישראלים ופלסטינים כאחד. לפיכך, דרישת הביטוח הלאומי מהאגודה לתשלום התגמולים נדחית, ומתקבלת לעניין הנתבעים הנוספים.
* ב"ל (אזורי י-ם) 14457-03-17 עותמאן הזאלין - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 29.7.21)