כידוע העסקת עובדים פלסטינים מותנית באישור משרד הפנים האגף לשירות מעסיקים, בעבר מדור התשלומים – "מת"ש".
מעבר לצורך בקבלת אישור מת"ש להעסקת פלסטינים נדרש כל מעסיק מידי חודש לדווח למת"ש על מספר ימי העבודה של כל עובד. דרישת מת"ש היא שהעובד יועסק ב"העסקה מלאה". מידי חודש מחשב מת"ש את ימי העבודה הפוטנציאליים ובהתאם נדרש הדיווח מטעם המעסיק (אלא אם הומצאו אישורי מחלה וכד').
דרישה זו של מת"ש מהווה עילה קבועה לעימותים מול המעסיקים.
בניגוד לעבודה בענפים אחרים, בחקלאות אין ספור אילוצים המונעים צורך ואפשרות ל"העסקה מלאה". מת"ש אינו מתחשב באופי המיוחד של העבודה בחקלאות. לנוכח מדיניותו הקשוחה של מת"ש והפעלת סנקציות כנגד מעסיקים שאינם מדווחים על 'העסקה מלאה' נאלצים חקלאים רבים לדווח על ימי עבודה פיקטיביים, ימים בהם העובד לא עבד והמעסיק נאלץ לשלם בגין ימים אלה סכומים ניכרים, בהן פיצויי פיטורים, פנסיה חלק מעסיק וחלק עובד, בעבר גם דמי אירגון, דמי מחלה, חופש ועוד.
אלא... בתשלום העודף המיידי לא מסתיים העניין. עובדים רבים משטחי יהודה ושומרון בעידוד אירגונים שונים ועורכי דין רבים מציפים את בתי הדין לעבודה בתביעות כנגד מעסיקיהם. בתי הדין ככלל מתייחסים לדיווחי מת"ש ככאלה המשקפים את שארע במציאות (בין היתר בהעדר רישומי נוכחות כחוק בשל סירוב עובדים לחתום). ההלכה הנוהגת היא שרשימות מת"ש מחייבות לכל דבר ועניין אלא אם הוכיח המעסיק אחרת, נטל אותו מתקשים רבים מהמעסיקים להרים.
בפס"ד שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה בירושלים[1] נתבע חקלאי ע"י עובדו שעבד אצלו כ-10 שנים לתשלום רשימת זכויות נטענות.
כאן נתמקד בנושא הדיווחים למת"ש.
התובע בתביעתו טען כי המעסיק דיווח על ימי עבודה פחותים מאלה שביצע בפועל ומנגד טען המעסיק כי נאלץ לדווח על ימים עודפים על אלה שבוצעו בפועל כך כדי שלא תשלל זכותו לקבלת היתר להעסקת פלסטינים.
החקלאי רשם ביומנו במדוייק את ימי עבודת עובדיו וחלקית אף החתים אותם על דף נוכחות. בבית הדין הציג החקלאי טבלה המשווה בין ימי עבודה בפועל לימים שדווחו למת"ש. התברר שבתקופה שלא התיישנה: "למעשה עולה מסכימת הנתונים כי על פי הדווח למת"ש עבד בסה"כ 1,273 ימים ובממוצע 16.3 ימים בחודש..." ומנגד לפי דוחות הנוכחות שערך החקלאי "... בפועל התובע עבד כל התקופה 1,069 ימים, המהווים בממוצע 13.7 ימים בחודש".
בית הדין קיבל במלואה את גרסת הנתבע בין היתר גם משהושמעו לו הקלטות שיחות בין הצדדים בהן מפציר הנתבע בתובע להתייצב לעבודה והתובע "מבקש" לאפשר לו לסיים עבודה בבניין אצל צד ג' שאינו מוכר לנתבע. בשיחות הוזהר התובע פעמים מספר שאם ימשיך לנצל את היתר העבודה שהוצא על שם החקלאי וימשיך לעבוד בעבודות בניין (משתלמות יותר) כי אז תמסר על כך הודעה למת"ש ורשיונו יבוטל.
תביעת החקלאי להחזר / קיזוז תשלומי היתר בסך 18,000 ₪ ששולמו על ידו למת"ש עקב דרישות האחרון לדיווח על העסקה מלאה, נדחו על ידי בית הדין.
בהליך נדונה גם תביעת התובע להשלמת פיצויי פיטורים (ההפרש שבין 6% ל-8.33%) ודמי הודעה מוקדמת. בית הדין לאחר שהושמעו לו הקלטות השיחות בין הצדדים השתכנע כי התובע הוא זה שהתפטר בהתנהגותו "בסירוב התובע להתייצב לעבודה, התפטר בפועל".
בית הדין דחה את טענת התובע לתשלום דמי הודעה מוקדמת ומאידך לא קיבל את טענת החקלאי לקיזוז דמי הודעה מוקדמת בשל כך שהטענה לא כומתה. באשר להשלמת פיצויי פיטורים קיבל בית הדין "את הטענה לזכאות הפרשי הפרשות לפיצויי פיטורים בשיעור 8.3% לפי צו ההרחבה בענף החקלאות".
בענין זה, לעניות דעת הח"מ טעה בית הדין. אין בצו ההרחבה בענף החקלאות חובה להפריש 8.3% לטובת פיצויי פיטורים בכל מקרה, כל שיש בצו, 6%, הופרש בזמן אמת למת"ש וכאמור בעודף. בסוגריים יוער כי הסכום בו חוייב החקלאי בעניין זה עמד על סך 4,810 ₪ (חושב לפי דוחות הנוכחות) סכום שלא הצדיק התעסקות בהגשת ערעור.
תובנות
מפסק הדין למדנו:
- אושרה על ידי בית הדין במקרה מסויים זה גירסת מעסיק מול מת"ש, נחשפה המציאות של דיווחי יתר עקב דרישות מת"ש להעסקה מלאה.
- התבררה שוב החשיבות של ניהול דוחות נוכחות כחוק.
- תיעוד באמצעות הקלטה סייע לבית הדין לקבל טענות המעסיק ולעשות עמו צדק.
בשולי הדברים:
אם מקרה מסויים זה הוא המאפיין את הכלל כי אז מידי שנה נאלצים חקלאים לשלם לפי דרישת מת"ש סכום עודף, לא מוצדק, של כ–20 מיליון ₪.
[1] סע"ש (אזורי)(ירושלים) 58634-07-19 אלבראדעיה נ' חורש, פס״ד מיום 09/08/21
האמור אינו תחליף לייעוץ משפטי
